תוכן

ז) וכשחטא שאול, אמר אותו רשע של אגג (שם ט"ו ל"ב) אכן סר מר המות, ר"ל שתחזור עתה הקליפה להתגבר. ועל זה היה שמואל מתאבל על שאול, עד שאמר לו הקב"ה (שם ט"ז א') עד מתי אתה מתאבל על שאול, מפני הנבואה, מלא קרנך שמן ולך משח בן ישי שהוא דוד, שנאמר בו (תהלים ט"ז י"א) נעימות בימינך נצח. ובזה תבין, למה רוח רעה היתה מבעתת לשאול, על שלא תקן רוה"ק כראוי, גבר עליו כח הקליפה, והיה מתנבא להרע בתוך ביתו ומשליך החנית לדוד, ולא היה מוצא קורת רוח כי אם ע"י הניגון, ע"י דוד על שירים של קודש, ולכן לא ענו לשאול גם באורים וגם לתומים, על שלא תיקן הוא הנצח, שמשם שורש הנבואה. וכדי שנבין הענין על מתכונתו, אבאר באורך, והוא: