תוכן

ז) והענין, כי כל אחוריים מבחינת חצוניות, ר"ל חצוניות חכמה עם חצוניות בינה, מזדווגים לתיקון העולמות, ושר"י נקראת, כשהיא דלה בסוד הדין, שהיו"ד רומזת לה" אותיות אלהים, ולה' גבורות, ואז היא בתוקף הדין. וגם אברהם הוא חכמה, וקודם היה בסוד דין, ונקרא אברם, הרומז לאצילות שנאצל בראשונה, מכח ה', והיה סתום אור החכמה, וזהו אבר"ם: אב"רם, ר"ל האבר הקדוש שממנו מתפשטים החסדים, בו היה סתום. וזהו בתחילה בהבראם, שה"א של אברהם הרומז לחסדים, היה סתום, והיה ה"ה בתחילה. ואחר ברא"ם, לרמוז סתום הה' ויש אומרים שלא נזדווג עם שרה, כי אדרבא הזווג מעכב אור החכמה, והיה מזדווג עם הגר, שהיה מורה חצוניות הכלים שנעשת ממנו הקליפה. והטעם בהשבר הכלים ירדו הניצוצות של הקדושה, וגם אותם נשמות של אדם היו תוך הקליפה, ורצה אברהם להעלותם, והיה מזדווג עם הגר, לגלות אור החכמה ולסתום עיני הקליפות בכח אור גדול, כדי להעלותם עד מלכות, ולא היה יכול להעלותם, אלא עד המלכות. וזמ"ש, אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת את הנשים, ר"ל, שניצוצי הקדושה של חכמה שירדו לקליפות מצד הגבורות, נקראים אנשים. ושרה נשים. שהם ניצוצי אור גבורות של בינה, והיה מעלה אברהם בסוד אור החכמה כנז'. אמנם כשנתעלה אור החכמה, חזרו ולקחו אותם הניצוצות מידו, עד שבא יצחק בכח הדין והכה אותם. וזהו (בראשית כ"ו כ') ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים, הם ניצוצי הקדושה. עד שחפרו באר אחרת, מציאות אב"ר שנעשה בא"ר, והכה אותם, להעלותם כמלכות הנקראת בא"ר. וכל זה היה עושה אברהם בהיותו אברם, שהיה סתום האבר במ"ם, אח"כ תקן העולם, ונתגלו החסדים שהיא הה' שהיתה נסתרת, ומה שהיה בהברא"ם נעשה אברהם, ונתגלו החסדים בראש האבר הקדוש, ר"ל בסוד העטרה של חכמה, ונזדווגו עם שרה, ועלו ה' של שרה. ואז וה' בחכמה. וה' בבינה, ונעשה מהם יצחק.