תוכן

ז) מאמר שם פי"א דף צ' ע"א, וז"ל, כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב, שנאמר ועמך כלם צדיקים וגו'. צריך לדעת, כי לפעמים אחז"ל עה"ב. ולפעמים אמרו לעת"ל. דע, כי ב' בחי' אלו, הם באימא עלאה, כנזכר בזוהר, כי אימא נקראת עלמא עילאה, ועלמא דאתי. אבל נודע, כי אימא נחלקת לב' בחי': בינה, ותבונה. והנה בזמן הזה, המוחין דז"א הם מן התבונה, ולכן התבונה נק' עה"ב, לשון הווה, כי הנקבה נקראת עולם, כנודע בסוד מן העולם ועד העולם, תרין נוקבין. והתבונה נקראת עולם שמתעלם ומתלבש ובא תמידי, בבחי' מוחין תוך ז"א. ואל זה רמזו בספר הבהיר, שאלו תלמידיו כו', מאי עה"ב. א"ל, עולם שכבר בא. ר"ל: שבזמן ההוא כבר בא, ונכנס בסוד מוחין דז"א. וכן תרגומו של עה"ב, הוא עלמא דאתי, ר"ל דתדיר אתי ונמשך בז"א. אבל בינה נקרראת לעת"ל, לפי שאין ז"א לוקח עתה מוחין עילאין מצד הבינה, עד לעת"ל, כי אז יגדל מעלת הז"א, ויהיו לו מוחין עליונים יותר, מן הבינה עילאה.