תוכן

ז) ולכן הדרשה האמיתית היא, להעלות הענין עד למעלה. וירצה: כי ביעא דקודשא, היא זיוג העליון של אבא ואימא, בסוד שביל דקיק, בנתיב לא ידעו עיט. וגם ההיא טיפה הקדושה, נקראת ביעא דקושטא, בסוד אמת כאמור, אל"ף בראש האותיות, מ"ם באמצעם, תי"ו בסופם. ונודע, כי כל האותיות נחקקו באימא עלאה. ולכן אמר ביעא דקושטא דנפקא מעופא, הוא שביל דקיק, יסוד דאבא. והוא רמז אל זווג העליון הנעשה מאליו, שלא על ידי התחתונים. ושדי בנורא, והוא נתיב לא ידעו עיט, על כי דינין מתערין מינה, ועל כן נקראת נורא, להיות נקראת גם היא אלהים חיים. ואם נקרא ושרייא בנורא, גם כן אתי שפיר, להיות כי לעולם כחדא נפקי וכחדא שריין. ואתבקעא לד' סטרין, והם תרין דרועין, וגוף, וברית. התרין דרועין, והם חסד וגבורה, עליהם אמר תרין סלקין מינייהו. כי לעולם הם בעליה בסוד וינטלם וינשאם כל ימי עולם. וחד מאיך הוא בסוד התפארת המבריח מן הקצה אל הקצה ועל כן מאיך ס"א בסוד הסולם לקחת שפע מאימא עלא' ולהוריד אל אימא תתאה וזהו מן הקצה אל הקצה מן ה' קצה אל ה' קצה מן הים הראשון אל הים האחרון וחד רביע הוא יסוד הקדוש היות רובע בסוד הזווג בסוד ומספר את רובע ישרא' ברביעא דימא רבא או בנביעא דימא רבא בסוד באר חפרוה שרים ולא בור רק. וזהו מ"ש לו ר' אבא עבדת קמיה דר"ש קדש חול להיות כי המאמר הזה מדבר בזווג העליון של אבא ואימא ואתה דרשת אותו בז"א ונוקביה ולכן נענש שהיה לו לומר דברים באמיתותם ואל יטעה שום אדם בהם ח"ו וצור ישראל יצילנו משגיאות:
י"ו למנחם התי"ד:
תושלב"ע: