תוכן

ז) שם דף קנ"ו ע"א, וז"ל, פתח ההוא טייעא ואמר, ואני תפילתי לך ה' עת רצון כו', ואני תפלתי לך ה', הא הכא רזא דיחודא. ואני: דא דוד מלכא, אתר דאיקרי גאולה. תפלתי: דא תפלה כו'. פירוש: כי המלכות בהשפיע בה יסוד, תקרא גאולה. כמ"ש בפרשת אמור בדף צ"ה ע"ב, בסוד ד' גאולות, ד' כוסות, וזהו ואני, לרמוז לו' זעירא, עם אני, שהיא המלכות, וזהו סוד היחוד. תפלתי דא תפלה, והכא איהי סמיכא לגאולה דאיהו חד. ירצה: כי יש לה שתי שמות, ציון, וירושלים. ועיר דוד היא ציון, והוא מקום כניסת היסוד הקדוש בה, ונקראת גאולה על שמו דאיהו בתוכה. ונקראת גואל, כד"א אם יגאלך טוב יגאל. וזמ"ש בפרשת אמור, ולא איקרי גואל, אלא ע"י דרגא אחרא עלאה דקיימא עלה, ונהיר לה. ירצה: דקיימא עלה, למזון. ואנהיר לה, בסוד הזווג להיות נשמות. וזמ"ש כאן, אתר דאקרי גאולה. ולהיות שמקום זה, בו יוכר הזכר מן הנקבה, ולהיות שמקום אחיזת דוד, הוא מקום כיסוי היסוד בו, אמר דוד אליך כסיתי. ולדעתי זמ"ש בפרשת בלק דף ר"ד ע"ב, וז"ל, אתא דוד, ואתקן חופאה להאי בקר דיוסף, לאתחפאה ביה, ולקיימא עלמין דלתתא, בסדורא דבוצינא דא. ועל דא כתיב, בקר אערך לך ואצפה. כד"א, ויצפהו זהב טהור. ובגין דההוא בוצינא דוד ביה תליא, אמר דאיהו להוי חופאה להאי בקר כו'. ויש לי בו סוד אחד, ואין כאן מקום ראוי לגלותו. ותפלה הוא המקום הנקרא ירושלים, והוא כללות המדה ומדרגותיה, והוא דין. וציון ורחמים. כמבואר באדרא, וצריך לסמוך זה בזה, לבסם הדין. וזמ"ש, והכא איהו סמיכא לגאולה דאיהו חד. ירצה: שהכל במלכות עצמה. ואנו מסמיכים זה בזה לבסמם.