תוכן

ז) אמר שמואל: עוד מצאתי דרוש אחר לרב זלה"ה בענין הזה, וז"ל, והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל כו', ירכו כתיב ולא ירכיו. ובמקום אחר אומר, כי פגם סמאל היה בסוד ירכא שמאלא, בסוד נתנני שוממה כל היום דוה, אותיות הוד. והענין הוא במה שהודעתיך, כי ז"א ונוקביה נאצלו בתחילה בבחינת אחור באחור, ואז נמצא כי הנצח שלה היה בהוד שלו, וההוד שלה בנצח שלו. והנה מ"ש פה שזה הירך הנפגם הוא הנצח, איירי בנצח דז"א, הנקרא ישראל, וזהו מה שדקדק בדבריו באומרו, דא איהו נצח ישראל. אבל ההוד דז"א לא נפגם, שהרי לקמן אומר, יהושע אתנבי מהודו של משה, אבל הנצח נפגם, ולא נתקן, עד דאתא שמואל. ומה שאמרו שההוד השמאלי, איירי בנוקבא דז"א, שהיא דבוקה באחורי נצח שלו, ונפגמו שניהן. והנה בשביל שהנקבה היתה אז עדין בבחינת אחור באחור, לכן נפגם הוד שלה על ידי הנצח שלו שנפגם, אבל אילו היתה הנקבה בבחינת פנים בפנים עם ז"א, והיו בלתי דבוקים, לא היו שולטים החיצונים בהוד שלה, אף אם תהיה בימין שלו.