תוכן

ז) עוד יש סיבה אחרת גדולה והוא, כי הנה האור המקיף, חשקו וחפצו הוא להתדבק ולהתקרב עם האור הפנימי ולהאיר לו, והנה אם חיצוניות הכלי, לא היה זך מאד, לא היה אור המקיף בוקע ונכנס להאיר באור הפנימי, והיה האור הפנימי בלתי מקבל הארה הזאת גדולה, ולכן הוכרח להיות חצי עוביו של הכותל מצד חצון, יותר זך מן הצד הפנימי, כדי שעי"כ יוכל אור המקיף, אף על פי שאינו דבק עמו, לעבור בתוכו מרוב זכותו, ויכנס עד חצי עביו החצון, ואז האור הפנימי עם היותו גרוע מן המקיף, להיותו מצומצם בחוזק תוך הכלי, יבקע חצי עוביו מצד פנימי ויאיר אותו, אעפ"י שאיננו כ"כ חזק כמו החיצוני, ואז יתדבקו יחד, אור הפנימי עם האור המקיף ויאיר המקיף בפנימי, וגם הכלי בעצמו יקבל הארה מהם, ויזדכך מאד. ואמנם אעפ"י שאנו רואים בחוש הראות שבפנימית הכלי יותר זך מן חצוניות, הטעם הוא, לפי שהאור הפנימי, אעפ"י שהוא יותר קטן מן האור המקיף, עכ"ז להיותו מוגבל ומצומצם בחוזק תוך הכלי, הוא בוקע בכח ונכנס ומאיר תוך עובי הכלי, ונבלע בו בתכלית, ומאיר בו הארה נפלאה וגדולה מצד פנימיותו. משא"כ באור המקיף, שאעפ"י שהוא גדול מאד, עכ"ז להיותו בלתי דבק בחצוניות הכלי, חופף עליו בנחת, ואיננו מהודק ומצומצם בתוכו, לכן איננו מאיר שם בחצוניותו הארה גדולה ושלימה, ולכן נראה בחוש הראות, כי פנימיות הכלי זך מחיצוניותו. ולקמן יתבאר הענין הזה היטב.