תוכן

ז) ונבאר כלי זה מה ענינו, כי הלא רז"ל אמרו בסבא דמשפטים דבעלה דאתתא שבק בה רוחא דשדי בגוה. וסוד הענין, כי הלא נודע, כי שם ב"ן הוא במלכות, וגם הוא הנקרא נפש, כי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן, הם: חי"ה, נשמ"ה, רו"ח, נפ"ש. ושם ב"ן זה, הוא הנקרא נפש דדוד, נפש המלכות, וקודם שתכנס בה בחינת זו הנפש, היא חסירה, ואינה ראויה להוליד, כי לכן הטריפה אינה יולדת, עד היות לה נפש בשלמותה. ואמנם נפש זו, היא בחי' הגבורות, כי בדעת הזכר יש חסדים וגבורות, כי הבכור נוטל פי שנים, ואח"כ הוא נותן לנוק' חלקיה, שהם עיטרא דגבורות, כנזכר בשער ו', כי אע"ג שבהיותה עדיין אחור באחור עם ז"א, אין גופה נשלמת אלא ע"י הגבורות הניתנים לה מאחוריו כנ"ל בש' הנזכר, עכ"ז אינם נוטלת אז הגבורות עצמם, רק ההארה שלהם, העוברת דרך מסך אחורי ז"א. אך הגבורות עצמם אינם נוטלתם, רק ע"י זווג. כי הרי הה' חסדים מתפשטין בגופיה, ויורדות ה' הגבורות ביסוד שלו, ונותנו בסוד זווג לנוקבא כנזכר בש"ו.