זהר

ז) וכד אתתקן לבתר נקודה והיכלא כחדא, כדין, בראשית כליל ראשיתא עלאה בחכמתא. לבתר אתחלף גוון ההוא היכלא ואקרי בית נקודה עלאה אקרי רא"ש. כליל דא בדא ברזא בראשית, כד איהו כלא כחדא בכללא חדא, עד לא הוי ישובא בביתא, כיון דאזדרע לתקונא דישובא, כדין אקרי אלהים טמיר סתימא.

פירוש הסולם

ז) וכד אתתקן לבתר נקודה והיכלא כחדא כדין בראשית כליל ראשיתא עלאה בחכמתא: אחר שנתתקן הנקודה וההיכל כאחד, אז בראשית, שהוא א"א, כולל התחלה עליונה לאור החכמה. עתה מרחיב לבאר למה מכונה הישסו"ת בשם אשר, שיורה, ראש דנפיק מראשית. ואומר, אחר שנתקן ישסו"ת בסוד נקודה והיכל כאחד, דהיינו בעלית הנקודה, שהיא מלכות, להבינה, שנקראת היכל. דהיינו בעת שנשאר בא"א רק כתר חכמה. והבינה ת"ת ומלכות דראש דא"א יצאו ממדרגת ראש למתחת הראש. וכן נשאר בישסו"ת רק כתר וחכמה, ובינה ותו"מ שלו ירדו להמדרגה שמתחתיהם, דהיינו לזו"ן. הנה בעת שנעשה המיעוט הזה נכלל בא"א התחלה עליונה לגילוי החכמה אל התחתונים. כלומר, שלולא נעשה המיעוט הזה, לא היו המוחין דחכמה מגיעים אל הזו"ן ולנשמות הצדיקים. (כנ"ל דף ז' ד"ה והמשכילים) לבתר אתחלף גוון ההוא היכלא, ואקרי בית, אחר כך, נתחלף המראה של אותו ההיכל, ונקרא בשם בית.
פירוש. כי בעת המיעוט, שנתקן נקודה והיכל כאחד, היה ההיכל רק בבחינת אור החסדים בלי חכמה, דהיינו גוף בלי ראש כנ"ל, שה"ס שהנקודה נכנסה באור ההיכל, ונעשה האור לאויר, שהוא אור חסדים, ולעת גדלות ע"י העלאת מ"ן ממע"ט של הצדיקים, יוצאת ההי' מאויר וחוזר ההיכל להיות אור כנ"ל. ואז נבחן שנתחלף גוון החסדים של ההיכל, וחזר וקבל גוון החכמה. ואז מתחלף ג"כ שמו של ההיכל להשם בית. כי בעת שיש אור החכמה בההיכל , הוא נקרא בית.
ובתקוני הזהר (תקון י"ח דף ל"ז ע"ב) מובאים דברים הללו ביתר הרחבה. וזה לשונו. וכד איהי באוירא, איהי סתימא ולא אתחזיא כלל, בעת שהנקודה היא באוירא, האור סתום ואינו נראה כלל. וכד אתפשטת לאתגליא נפיק מהאי אוירא נקודא חדא, ומה דאשתאר איהו אור וכו', ובשעה שההארה מתפשטת להתגלות, יוצאת מאויר הזה נקודה אחת, ומה שנשאר אחר יציאת הנקודה, הוא אור. והאי נקודה בתר דאתפשט מהאי אור, אתלבשא בגוונין ארבע בהיכלא עלאה, ומאי איהי, בית. ועלה אתמר בחכמה יבנה בית, ונקודה זו אחר שיצאה מאור זה, נתלבש האור בהיכל העליון בארבע גוונים, שהם חכמה בינה תפארת ומלכות, ומה הוא אז, הוא בית. ועליה נאמר, בחכמה יבנה בית. הרי מבואר בהתקונים, שבעת שהי'יוצאת מאויר וחוזרת להיות אור, נשתנה שם ההיכל להקרא בשם בית.
אמנם התקונים מדבר, אחר התלבשות החכמה בחסדים, שעם התלבשות הזה מתפשטים הארבעה גוונים חו"ב תו"מ, וזה מכונה להלן בשם פשיטו דישובא בהבית. אמנם כאן בהזהר שלפנינו, עוד לא היה התלבשות החכמה בחסדים, אלא רק אור חכמה בלי חסדים, ונמצא רק שנתחלף גוון החסדים לגוון החכמה, ואין כאן רק גוון אחד לבד, גוון החכמה. ונבחן משום זה, שהאור הוא סתום עוד, ואינו מאיר, כי אין אור החכמה יכול להאיר בלי לבוש של אור החסדים.
ומטעם זה, נקרא ענין יציאת הי' מאויר והתגלות אור החכמה, רק בשם פשיטו דתקונא דביתא. התפשטות של תקון הבית, לאפוקי שעוד אין כאן פשיטו דישובא דביתא התפשטות לישוב הבית. כי כל עוד שהאור סתום, אין בהבית בחינת ישוב לדור בו, אלא שהיא תקון הראשון בלבד שאי אפשר להשיג הג"ר זולת תיקון זה. ולכן מכונה רק תקונא דביתא, ולא ישובא דביתא.
וזה אמרו אתחלף גוון ההוא היכלא ואקרי בית, שנתחלף גוון החסדים שבהיכל לגוון החכמה ונקרא בשם בית, כמ"ש לעיל, ונקודה עלאה אקרי ראש, ונקודה עליונה, שהיא פרצוף א"א נקרא ראש, כליל דא בדא ברזא בראשית, נכללים זה בזה בסוד בראשית. כלומר שאע"פ שנתחלף הגוון חסדים לאור החכמה, מ"מ אין הבית יכול לעמוד בפני עצמו לבחינת ישובא דביתא כנ"ל, משום חוסר התלבשות באור חסדים. ולפיכך נבחן שהבית עוד כליל בא"א שנקרא ראש, ונעשה על כך הצירוף בית-ראש ביחד, שהוא אותיו' בראשית, שזה יורה שהבית אינו מאיר בפני עצמו, אלא עוד כליל בהארת א"א.
ותדע, שהארה זו מכונה בשם מוחין דו"ק. כי בעת שהי' היתה באור ההיכל, היה ההיכל בבחינת אויר, שענינו הוא חסדים בלי חכמה, המכונה ו"ק בלי ראש. ועתה כשהי' יצאה מאויר ההיכל וחזר ההיכל להיות אור החכמה, שהוא בחינת ג"ר, הרי זה נחשב רק למוחין לבחינת ו"ק, כלומר, אע"פ שיש מוחין מ"מ עוד הוא כמו ו"ק בלי ג"ר. שהוא מטעם חסרון חסדים, שאין אור החכמה יכול להאיר בלי התלבשות באור החסדים. (ועי' לעיל בהקדמת הזהר דף י"ז ד"ה אתלבש).
וזה אמרו כד איהו כלא כחדא בכללא חדא עד לא הוי ישובא בביתא, שבית ראש כלולים זה בזה ברזא בראשית, כל עוד שהם כאחד, כל עוד שאין בחינת ישוב בהבית, דהיינו שאין עוד התלבשות חכמה בחסדים, המגלה ארבעה גוונים בהבית, שהם חו"ב תו"מ, שהם מוחין דג"ר. אבל מטרם זה נבחן רק למוחין דו"ק בלבד. כמבואר, כי החכמה אינה מאירה בלי התלבשות בחסדים.
כיון דאזדרע לתקונא דישובא, כדין אקרי אלהים טמירא סתימא: כיון שנזרע לתקון הישוב, נקרא אז, בשם אלהים נסתר וסתום. פירוש, כי בעת שהי' נכנסה לאור ונעשה לאויר, נבקעה המדרגה לשני חצאים, אשר כתר וחכמה לבדם נשארו בהמדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיה, כנ"ל. והנה ישסו"ת נקרא בשם אלהים, (כנ"ל, באות ד') ונמצא אחר שנשאר בחצי מדרגה, נבחן אשר ב' אותיות מ"י דאלהים נשארו בהמדרגה דישסו"ת, וג' האותיות אל"ה נפלו ממדרגת ישסו"ת להמדרגה שמתחתיה, והשם אלהים נעלם מהם לגמרי.
אבל אח"כ, שיצאה הנקודה מאויר ההיכל, וחזר ההיכל להיות אור החכמה, כי ע"י מ"ן של הצדיקים נמשכה הארה עליונה מע"ב ס"ג דא"ק, המוציא את המלכות ממקום בינה ומחזירה למקומה כבתחילה, שאז חוזרים ג' הכלים בינה וזו"ן, המכונים כאן לבחינת ג' אותיות אל"ה, ומתחברים שוב עם ב' האותיות מ"י שנשארו בישסו"ת, הרי אז חוזר ומתגלה בישסו"ת השם אלהים כבתחילה, אלא שנבחן שהשם אלהים הוא נסתר וסתום בישסו"ת, משום חוסר התלבשות החסדים כנ"ל. וז"ש כיון דאזדרע לתקונא דישובא, כדין אקרי אלהים טמירא סתימא, כלומר, אע"פ שעוד אין שם בחינת פשיטו דישובא, שהוא מוחין דג"ר המאירים, מ"מ, כיון שעכ"פ נעשה תיקון המכשיר את התפשטות הישוב, דהיינו יציאת הי' מאויר, שהעלה את ג' אותיות אל"ה בחזרה אל ישסו"ת, הרי נשלם בהם השם אלהים, אלא שהוא בחינת אלהים טמירא סתימא. כל עוד שאין שם התפשטות לישוב הבית. ועי' לעיל (בהקדמת ספר הזהר דף י"ז בהסולם ד"ה קיימא) שמכנהו שם בשם, אלהים עמיק וסתום בשמא. עיין שם היטב.