פירוש הסולם

ז) לבתר דאתקשר האי יבשה בהאי יחודא דלעילא, דהיינו בלאה נוקבא דז"א, אצטריך לקשרא לה לתתא בשית סטרין דלתתא שהם: ברוך, שם, כבוד, מלכותו, לעולם, ועד. כי אחר שנמשכה וירדה המחזה ולמעלה של הזו"ן עם המוחין דשית תיבין דשמע ישראל למקומה למטה, ונתחבר עם הנה"י שלו שמחזה ולמטה, לפרצוף אחד כמקודם, הנה אע"פ שהנה"י אינם יכולים לקבל המוחין דיחודא עלאה שהם בחינת עוה"ב ומים עליונים, להיותם מבחינת מחזה ולמטה שהם מים תחתונים מ"מ בחינת היבשה שנכללה באלו המוחין, יכולה לירד ולהתקבל גם למטה מחזה דז"א, משום שעיקרה בא מבחינת מים תחתונים דישסו"ת, ששם מקום הסתלקות האור, כנ"ל, ולפיכך יש לנו להמשיך בחינת לאה עם בחינת היבשה למקום רחל העומדת מחזה ולמטה, ואז מה דהוית יבשה נעשה ארץ למעבד פירין ואבין ולנטעא אילנין. בהאי יחודא דלתתא ארעא רעוא שלים כדקא יאות.
פירוש, כי אע"פ שהז"א קבל המוחין שמחזה שלו ולמעלה, וירד למקומו, לא היה יכול להשפיע אותם לנוקבא שלו לאה, כי היא קבלה בחינת היבשה דתבונה, כנ"ל, שאינם ראוים לקבל שום אור, כי כח הגניזו שולט בהם. ולפיכך נבחנת לאה אז כמקום חורבה שאינה נותנת פירות, ומשום זה גם בז"א עצמו לא היתה שלימות, כי שלימותו של הדכר הוא, בהשפעה שלו לנוקבא, וכיון שלא היה לו למי להשפיע היה חסר השלימות. וטעם הדבר הוא, כי כל ענין הגניזו היה כדי לגלות מדת אהבה שלים בתרין סטרין דהיינו גם בסטרא דדינא קשיא, וכיון שמחזה ולמעלה דז"א ה"ס מים עליונים, שאין בהם שום בחינת דינא קשיא ע"כ היתה בחינת הגניזו קרח מכאן וקרח מכאן, כי כבר שלטה שם הגניזו והיבשה, אמנם אינה שלמה כל צרכה, דהיינו שחסרה המטרה שהיא הדינא קשיא, הנותנת מקום לגלות האהבה שלים בתרין סטרין, המשלים המוחין ההם מכל הצדדין, שאז מתגדלים המוחין עוד יותר הרבה מעת שהיו מסטרא דטיבו לבד. אבל כל עוד שלא נגלתה במוחין בחי' דינא קשיא, נמצאת בחינת היבשה אשר בנוקבא לאה, בבחי' קרח מכאן וקרח מכאן. ולפיכך עי"ז שאנו ממשיכים בחינת היבשה למחזה ולמטה דז"א למקום נוקבא הקטנה רחל, ששם מגולה הדינא קשיא, להיותה מים תחתונים, הנה אז ניתן לנו לגלות מדת אהבה שלים בתרין סטרין, ועם זה נשלמו המוחין ההם בכל השלימות הרצויה, ונגדלו המוחין, עוד יותר ממה שהיו בבחינת מים עליונים לבד, דהיינו במדת האהבה מסטרא דטיבו לבד. וז"ש מה דהוית יבשה עד כאן מחזה ולמעלה דז"א בסוד יחודא עלאה, אתעביד עתה בירידה למחזה ולמטה ליחודא תתאה במקום דינא קשיא, לבחינת ארץ ומקום ישוב, למעבד פירין ואבין ולנטעא אילנין כדקא יאות. כיון דאתאחד אהבה בתרין סטרין, מכאן ולהלאה נאמר ​תדשא הארץ דשא וגו', כי אתתקנת למעבד פירין ואבין כדקא יאות. וע"כ נקרא יחודא תתאה, להיות היחוד בסוד מים תחתונים דוקא. וה"ס כי טוב השני דיום ג' הנאמר במאמר תדשא הארץ דשא דמעשה בראשית, כי עתה מקבלת הנוקבא כל המוחין דשית סטרין שביחודא עלאה, מחמת שלא נשלמו זולת במקומה של הנוקבא תתאה, והתחתון המשלים את העליון נוטל כל שיעור זה שהשלים בו. ושית סטרין אלו מרומזין בשית תיבין בשכמל"ו.