תוכן

ז) והנה נודע לכל מי שבא בשערי החכמה הרמה הזאת, כי הרב הקדוש, לא היה אומר להם דברים כסדרן, כי היה יושב ודורש מפלאי החכמה העליונה, אשר עין לא ראתה (נ"א אשרי עין ראתה) כל אלה ואזן שמעה והבן לה, ולפי המשך הדרושים וקשורים, הנחמדים מזהב ומפז רב, היו מתפרשים מאליהן, דרושים, ויחודים, וכוונת, וטעמי המצות, ותקוני עונות, ופי' זהר, ורמזים במאמרי רז"ל אגב גררא. ולפעמים היה מבאר להם דרוש האחרון באצילות, ולפעמים היה מבאר להם דרוש התחלת עולם אצילות, וכן היה מוהרח"ו זלה"ה, כל מה שהיה שמע, היה כותב, לפעמים פשט, לפעמים דרוש, לפעמים כונה, ובזה גרם לנו הבלבול הגדול הזה בחכמה זאת, עד אחר פטירת מורינו אור שבעת הימים פעה"ק צפת ת"ו, לחיי עלמין, אז התחיל מוהרח"ו ז"ל, לעשות סדר למה ששמע מרבו, וכן היה עושה לפחות כ' שנה או יותר, ומזה נמצא לפעמים סותרים כמעט דבריו זא"ז וכפולים ומכופלים, ומהדורות (ממהדורות) שונות, עד אשר חיבר מהדורא בתרא שלו, הנה הוא כתובה על ספר הישר שלו, בק"ק דמשק, ביד בנו הר' המובהק מורינו שמואל וויטאל, והם שני חלקים, כל א' נחלק לד' שערים, חלק א' יש בו ד' שערים, שער א' כל מה שמצא מכת"י רבו ז"ל. שער ב', דרושים והקדמות מה ששמע. שער ג', פשטי תורה, נביאים וכתובים. שער ד', סודות גלגולים ושרשיהן.