זהר

ז) והכי כל מאן דפגים אות ברית, בההיא טפה דאיהי יחודא, וזריק לה באתר אחרא, גרים לה למהוי יבשה מסטריה, דאסתלק נביעו ויחודא מינה, ואשתארת איהי יבשה, ודא גרים חרבן עלמא, ומיד אתמר ונהר יחרב ויבש, דאיהו נהר דנפיק מעדן, דאשקי ליה לגן דאיהי אורייתא שבעל פה, דאיהי מתשקיא מאורייתא דבכתב, דכלילא ג״ן סדרים דאורייתא.

תרגום

ז) והכי כל מאן דפגים וכו'. וכך כל מי שפוגם אות ברית, באותה טיפה שהיא יחוד, וזורק אותה במקום אחר, גורם לה להיות יבשה מצדו. שמסתלק נביעה ויחוד ממנה, ונשארת היא יבשה. וזה גורם חורבן העולם. ומיד נאמר ונהר יחרב ויבש, שהוא נהר שיוצא מעדן, שמשקה את הגן שהיא התורה שבעל פה, שהיא נשקית מהתורה שבכתב, שכוללת ג״ן סדרי התורה.