זהר

ז) ועוד אשר קדשנו, אמר רבי אלעזר אבא, הא אם עמודא דאמצעיתא איהו מצווה ועושה, הוה ליה למימר בגיניה אשר קדשני וצוני, מאי אשר קדשנו וצונו, אמר ליה ודאי שפיר קאמרת, בודאי על עמודא דאמצעיתא וצדיק אתמר על תרוייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו, אשר ודאי דאיהי אשר אהי״ה אימא עלאה, מני לון על שכינתא דאיהי מצוה, לכל חד מנייהו, ואינון לעילא תרין כענפין דאילנא דאתפרשו לימינא ולשמאלא, ולתתא אתעבידו בה אגודה חדא, ובגין דא אינון לעילא תרין, ולתתא חד, דיחודא לא אית בכל ענפין דאילנא אלא בה, דאיהי אגד דכלהו, איהי אגודה דכל אבר ואבר, ובה אתעבידו כלהו חד.

תרגום

ז) ועוד אשר קדשנו וכו׳. אמר רבי אלעזר אבא, הרי אם עמוד האמצעי הוא מצווה ועושה, היה לו לומר בגללו אשר קדשני וצוני, מה הוא אשר קדשנו וצונו. אמר לו, ודאי טוב אתה אומר. בודאי על עמוד האמצעי וצדיק נאמר על שניהם אשר קדשנו במצותיו וצונו. אשר ודאי שהיא אשר אהי״ה אימא עליונה. צוה להם על השכינה שהיא מצוה, לכל אחד מהם. והם למעלה שנים, כענפי האילן שנבדלים לימין ולשמאל, ולמטה נעשו בו אגודה אחת. ומפני זה הם למעלה שנים, ולמטה אחד. שיחוד אין בכל ענפי האילן אלא בה, שהיא אגד של כולם, היא אגודת כל אבר ואבר. ובה נעשים כולם אחד.