זהר

ז) קם סבא תניינא מאינון מארי מתיבתא, ואמר בוצינא קדישא, הא סמנין אלין אינון דמרעה בגלותא, כד דפיקו אתקצר וגלותא אתקצר, הא מטה כלפי גבורה בי דינא רברבא, ומותנא קא אחזי למשיח ושבטין, ובגין דא אומיאת ההיא חולה בגלותא לישראל, אם תעירו ואם תעוררו, דלא יהא במהירו, אלא עד שתחפץ.

תרגום

ז) קם סבא וכו׳. קם הזקן, מאלו בעלי הישיבה, ואמר ניצוץ קדוש, הרי סימנים אלו הם של חולי בגלות. כאשר הדפק מתקצר והגלות מתקצרת, הרי מטה כלפי גבורה בית דין הגדול, ומות מראה למשיח ושבטים. ומפני זה משביעה אותה חולה בגלות לישראל אם תעירו ואם תעוררו, שלא יהיה במהירות, אלא עד שתחפץ.