זהר

ז) ואיקרי שביעאה בקרא, דלך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל וכו', עד הממלכה. ומ"ט, והא רביעאה היא ליומי. אלא בגין דאיהי נטיעה בתראה, ואתכלילת בשביעאה, בג"כ נטלה שמיה, וכולא חד.

פירוש הסולם

ז) ואיקרי שביעאה בקרא וכו': והמלכות נקראת שביעית, במקרא, לך ה' הגדולה, והגבורה, והתפארת, והנצח, וההוד, כי כל בשמים ובארץ, שהוא יסוד הנקרא כל, עד הממלכה, דהיינו לך ה' הממלכה, שהיא המלכות, הרי שהיא שביעית במספר הזה. ומהו הטעם, והרי המלכות, יום רביעי היא לימים. ולמה היא כאן שביעית. ומשיב, אלא משום שהיא נטיעה אחרונה, ונכללה בשביעי, משום זה לקחה שמו, והכל אחד.
פירוש. המלכות היא באמת נטיעה אחרונה, שנאצלה ויצאה אחר יסוד דז"א, ומה שנחשבת לרביעית במצב הא' (כנ"ל אות ה') היינו רק משום עליה, שעלתה המלכות ממקומה, ונכללה בנוקבא דז"א שבגופו (כמ"ש באדרא רבה דף קפ"ו ד"ה ובתחילת) ומחמת עליה זו, נעשתה המלכות רביעית, והיסוד שביעי. וז"ש, אלא, בגין דהיא נטיעה בתראה, שמסדר אצילות הספירות, נאצלה המלכות באחרונה, אחר היסוד. ומה שנעשתה רביעית, אינו אלא מחמת עליה. ואתכלילת בשביעאה, וגם היא נכללת ביסוד, שנקרא שביעי, דהיינו במצב הב', שהיא חוזרת ונעשית נקודה תחת היסוד דז"א, ונכללת בו (כנ"ל אות ה') ומשום ב' טעמים אלו נקראת המלכות שביעי.