זהר

ז) חד סליק, לסטר חד. חד נחית, לההוא סטר. חד עייל, בין תרין. תרין מתעטרן בתלת. תלת עיילי בחד. חד אפיק גוונין. שית מנהון, לסטר חד. ושית מנהון, נחתי לההוא סטר. שית עיילי בתריסר. תריסר מתערין בעשרין ותרין. שית, כלילן בעשרה. עשרה קאים בחד.

פירוש הסולם

ז) חד סליק לסטרחד וכו': אחד עולה לצד אחד, דהיינו לצד ימין דז"א, שה"ס דרום, הנמשך מנקודת החולם דבינה. אחד יורד לצד ההוא, הב' שהוא לצד שמאל דז"א, שה"ס צפון, הנמשך מנקודת השורק שבבינה. אחד נכנס בין שנים. דהיינו קו האמצעי דז"א, שה"ס מזרח, הנמשך מנקודת החירק שבבינה, דהיינו מז"א, שיכריע בב' הקוין שבבינה. ואלו ג' הצדדים, דרום צפון ומזרח, ה"ס חסד גבורה תפארת שבז"א. ומה שבהארת הימין אומר חד סליק, דהיינו שהארתו עולה ממטה למעלה, ובהארת השמאל אומר חד נחית, דהיינו שהארתו יורדת ממעלה למטה. היינו משום שמדבר בסדר יציאתם, מטרם שיוצא קו האמצעי, שמתחילה יוצא קו הימין בלבדו בו"ק בלי ראש. מסוד מ"י. ואח"כ קו שמאל, מסוד אל"ה החוזרים למ"י ונשלם השם אלקים בסתימו. ואז נמצא שהימין מאיר ממטה למעלה כטבע הארת ו"ק. והשמאל מאיר ממעלה למטה כבחינת ג"ר, אלא שסתומים מטעם חסרון חסדים. אבל אחר יציאת קו האמצעי ושלשתם נכללים זה בזה. אז מתהפך סדר הארתם, ודסליק נחית ודנחית סליק, כמ"ש לעיל (בראשית א' דף ש"ב אות שפ"ו ועי' בהסולם שם) שהימין מאיר ממעלה למטה והשמאל רק ממטה למעלה כמ"ש שם. ומה שאינו חושב את החב"ד דז"א, הוא משום שחב"ד דז"א אינם חב"ד ממש, רק חג"ת שנעשו לחב"ד, כנודע.
תרין מתעטרן בתלת וכו': השנים מתעטרים ומאירים, שנעשו שלשה, חג"ת, על ידי קו האמצעי שהכריע ביניהם, כנ"ל ע"כ שלושה נכנסים באחד, כי קו האמצעי, שה"ס ת"ת, מקבל ומתפשט בעצמו בלבדו לג' קוין אחרים, שה"ס נה"י, פירוש. כי כל השיעור שהתחתון גורם בהארת העליון, זוכה בו התחתון, להיותו הגורם לזה. ולפיכך, כיון שז"א עלה והכריע בבינה ונעשה שם לקו אמצעי, זכה ז"א בעצמו לג' הקוין שיצאו מכחו בבינה, ונתפשט בעצמו לג' קוין חג"ת, כנ"ל בדיבור הסמוך. וכן ת"ת דז"א, שהוא קו האמצעי המכריע בין ב' הקוין שהם חסד וגבורה דז"א, זכה בעצמו בכל ג' הקוין, ונתפשט הת"ת לג' הקוין נצח הוד יסוד. וז"ש תרין מתעטרן בתלת, תלת עיילי בחד, לפי שהשנים, שהם חסד וגבורה דז"א נעשו ג' קוין ע"י הת"ת, ע"כ כל השלשה נכנסו בהאחד שהוא ת"ת ונתפשט בעצמו לג' קוין אחרים שהם נה"י. ויצאו בז"א ששה ספירות חג"ת נה"י.
חד אפיק גוונין וכו': האחד הנזכר, שהוא המכריע, דהיינו ת"ת דז"א, הוציא גוונין. דהיינו שהאציל ספירות הנוקבא הנקראות גוונים. ששה מהם, שהם חג"ת נה"י לצד אחד, דהיינו לימין. וששה מהם שהם חג"ת נה"י, לצד האחר, דהיינו לשמאל. ונמצא שהששה שהם חג"ת נה"י, נכנסו בשתים עשרה ספירות, כלומר, שששה ספירות של ז"א נתפשטו ונעשו בהנוקבא י"ב ספירות, ששה לימין שבה וששה לשמאל שבה. וכל אלו י"ב ספירות הן מהחזה שלה ולמעלה. והטעם שהן מתכפלות, הוא כי הנוקבא מהחזה שלה ולמעלה, היא כלולה מב' יסודות הנמשכות מב' נקודות, הנקראות מפתחא ומנעולא. (עי' לעיל בהק' הזהר דף קכ"ג אות קכ"ב ד"ה ב') וע"כ יוצאים בה שם ב' קומות של חג"ת נה"י, אחת מבחינת מפתחא, וקומה זו מתפשטת בהארת חכמה. וקומה שניה של חג"ת נה"י היא מבחינת מנעולא, שקומה הזו אין בה הארת חכמה, אלא חסדים מכוסים. ולפיכך שית עיילי בתריסר, שששה דז"א נעשו אצלה תריסר, דהיינו ב' קומות של חג"ת נה"י.
תריסר מתערין בעשרין ותרין וכו': השתי עשרה ספירות שמחזה ולמעלה מתפשטים מחזה של הנוקבא ולמטה, ונעשות עשרים ושתים ספירות כי שית דז"א, אינן נעשות כאן י"ב, אלא כלילן בעשרה, והוא מטעם כי עשרה קאים בחד. פירוש כי מחזה ולמטה של הנוקבא אין לה זווג, מחמת שחסר שם בחינת יסוד דמנעולא, שה"ס פני אדם, (כנ"ל בראשית א' דף פ"ה ד"ה ביאור) ולפיכך נבחן שרק ב"פ חג"ת נ"ה נמשכות למטה, ולא היסודות. כי היסוד דמפתחא, אע"פ שהוא נמשך מחזה ולמטה, מ"מ כיון שאין לו שם בחינת יסוד דמנעולא להכלל בו, אינו ראוי לזווג. וע"כ אינו נחשב לספירה, ואין לה מחזה ולמטה רק עשרה ספירות. וז"ש שית כלילן בעשרה. לכן שית דז"א כלולים מחזה ולמטה רק בעשרה ספירות, שהם ב' פעמים חג"ת נ"ה, ולא בי"ב ספירות, משום כי עשרה קאים בחד. משום שאלו עשרה ספירות עומדות רק ביסוד אחד, דהיינו דמפתחא לבד, ואינו יכול להכלל במנעולא וע"כ אינו ראוי לזווג וכמו שאינו, הוא דומה, וע"כ חסר כאן ב' יסודות, ויש רק ב"פ חג"ת נ"ה בלבד, שהם עשרה ספירות, אמנם כל הארת החכמה מתגלה רק באלו עשרה הספירות שמחזה ולמטה, כנ"ל בסמוך. אלא שהזווג נעשה מחזה ולמעלה וקומת הזווג נמשך בעשרה הספירות שמחזה ולמטה. ומשם מקבלות נשמות הצדיקים.