זהר

ז) תאנא, בההוא זמנא דאמר ישעיהו שמעו שמים והאזיני ארץ. כמה גרדיני טהירין אזדמנו לתברא רישיה, נפקא קלא ואמר, מאן הוא דין דבעי לארעשא עלמין, עד דפתח ואמר, לאו אנא, ולאו דידי, אלא כי יי' דבר, ולא אנא. במשה מה כתיב. האזינו השמים ואדברה, אנא ולא אחרא. ואדברה בלא דחילו. ותשמע הארץ אמרי פי, ולא מאחרא. זכאה חולקיה. א"ר אבא, באתוון גליפן דר' אלעזר, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ, הכא אתרמיז שמא קדישא עלאה.

פירוש הסולם

ז) תאנא בהאי זמנא וכו': למדנו באותה שעה שאמר ישעיהו, שמעו שמים והאזיני ארץ, כמה בעלי דין נזדמנו לשבור ראשו, יצא קול ואמר, מי הוא זה שרוצה להרעיש עולמות. עד שפתח ואמר לא אני ולא שלי אלא כי ה' דבר, ולא אני. במשה מה כתוב, האזינו השמים ואדברה, אני ולא אחר. ואדברה, בלא פחד. ותשמע הארץ אמרי פי, ולא מאחר. אשרי חלקו. א"ר אבא באותיות חקוקות דר' אלעזר, אמר, האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ כאן נרמז שם הקדוש העליון. דהיינו הי' שבהאזינו, ה' שבהשמים, ו' של ואדברה. ה' שבהארץ.