זהר

ז) אתי לבי כנישתא, מדכי גרמיה בקרבנין, משבח בתושבחתייהו דדוד מלכא. אחיד תפילין ברישיה, וציצית בגדפיה, אומר תהלה לדוד. והא אוקמוה, צלי צלותא קמי מאריה, בצלותא בעי למיקם, כגוונא דמלאכי עלאי, לאתחברא בהדייהו, דאינון אקרון העומדים, כד"א, ונתתי לך מהלכים בין העומדים. ולכוונא רעותיה קמי מאריה, ויתבע בעותיה.

פירוש הסולם

ז) אתי לבי כנישתא וכו': בא לבית הכנסת, מטהר את עצמו באמירת הקרבנות, משבח בתשבחותיו של דוד המלך. אחוז תפילין בראשו, ציצית בכנפי בגדו, אומר תהלה לדוד. והרי העמידו, המתפלל תפלה לפני אדונו, צריך לעמוד בתפלה כמו מלאכים העליונים,להתחבר עמהם, שהם נקראים העומדים. כמש"א, ​ונתתי לך מהלכים בין העומדים. וצריך לכוון רצונו לפני אדונו, ויבקש בקשתו.