זהר

ז) ת"ח, ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך וגו'. וכי אמאי נעל הכא. אלא אתמר, דפקיד ליה על אתתא, לאתפרשא מנה, ולאזדווגא באתתא אחרא, דנהירו קדישא עלאה, ואיהי שכינתא.

פירוש הסולם

ז) ת"ח ויאמר אל וכו': בוא וראה, כתוב, ​ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך וגו' שואל, וכי למה כאן נעל. ומשיב, אלא למדנו שצוהו, לפרוש מן אשתו, ולהתחבר באשה אחרת של אור הקדוש העליון, שהיא השכינה.