זהר

ז) א״ר חייא, יומא חד הוינא אזיל בארחא, למיהך גבי דרבי שמעון, למילף מניה פרשתא דפסחא. ערעית בחד טורא, וחמינא בקיעין גומין בחד טינרא, ותרין גוברין בה. עד דהוינא אזיל, שמענא קלא דאינון גוברין, והוו אמרין, שיר מזמור לבני קרח גדול יי׳ ומהלל מאד וגו׳. מאי שיר מזמור. אלא הכי תאנא משמיה דר׳ שמעון, שיר דאיהו כפול, שיר דאיהו משובח משאר שירין, ועל דאיהו משובח משאר שירין, תרין זמנין אתמר ביה שירתא, וכן מזמור שיר ליום השבת. כה״ג, שיר השירים אשר לשלמה, שירתא לעילא מן שירתא.

פירוש הסולם

ז) א״ר חייא יומא וכו׳: אר״ח, יום אחד הייתי הולך בדרך ללכת לר׳ שמעון, ללמוד ממנו פרשת הפסח. פגשתי הר אחד, וראיתי בקיעות וחורים בסלע אחד, ושני אנשים בו. בעוד שהייתי הולך, שמעתי קול אלו האנשים, שהיו אומרים שיר מזמור לבני קרח גדול ה׳ ומהלל מאד וגו'. מהו שיר מזמור. ומשיב, אלא כך למדנו משמו של ר׳ שמעון, שיר שהוא כפול, דהיינו שיר ומזמור, הוא משום שהוא שיר המשובח משאר שירים, ומשום שהוא משובח משאר שירים, נאמר בו ב׳ פעמים שיר. וכן מזמור שיר ליום השבת יורה שהוא משובח משאר השירים. וכעין זה, שיר השירים אשר לשלמה, שפרושו, שיר שהוא למעלה מכל שיר.