זהר

ז) בראשית. ר' אלעזר פתח, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שאו מרום עיניכם. לאן אתר. לאתר דכל עיינין תליאן ליה, ומאן איהו. פתח עינים. ותמן תנדעון, דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה, ברא אלה. ומאן איהו, מי. ההוא דאקרי מקצה השמים לעילא, דכלא קיימא ברשותיה. ועל דקיימא לשאלה, ואיהו בארח סתים ולא אתגליא, אקרי מי דהא לעילא לית תמן שאלה. והאי קצה השמים אקרי מי.

פירוש הסולם

ז) בראשית ר' אלעזר וכו' : בראשית. ר"א פתח, ​שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. שאו מרום עיניכם, שואל, לאיזה מקום. ומשיב, למקום שכל העינים תלויות אליו. ומי הוא. הוא פתח עינים, שהוא מלכות דראש א"א, ושם תדעו, שעתיקא הסתום הזה, שנוהגת בו שאלה, ברא אלה, ומי הוא. הוא הנקרא מ"י, שהוא ז"ת דבינה, אותו הנקרא מקצה השמים למעלה, שהכל עומד ברשותו, ובשביל שנוהגת בו שאלה, והוא בדרך סתום שאינו מגולה, נקרא מ"י. שהוא לשון שאלה. כי למעלה ממנו, אין שאלה נוהגת שם. וקצה השמים הזה, שנוהגת שם שאלה נקרא מ"י.
ביאור הדברים ר' אלעזר פתח. הוא בא לבאר הפירוש של בריאת שמים וארץ שבמקרא דבראשית. כי שמים וארץ הם הכלל דז' ימי בראשית, שהם הזו"ן דאצילות, ואם כן למה כתוב ברא שהיא בריאה ולא אצילות, והיה צ"ל האציל. ואומר, ומאן איהו פתח עינים, המלכות דראש א"א דאצילות מכונה פתח עינים, כי ספירת החכמה של ע"ס דראש נק' עינים. ונודע שאין בראש א"א אלא כתר חכמה בלבד, וע"כ המלכות שלו נק' פתח עינים, כי בפתיחתה מושפעים המוחין דחכמה מראש א"א, לכל פרצופי אצילות. וז"ש, לאתר דכל עיינין תליאן ליה כי מוחין דחכמה נק' עיינין, ואין מוחין דחכמה בכלהו פרצופי אצילות, זולת ע"י פתיחתה של המלכות דראש א"א.
ותמן תנדעון, היינו בפתח עינים, שהוא המלכות דראש דא"א, שם תנדעון הסוד הזה, איך שהבינה בראה את הזו"ן. כי המלה ברא, פירושה לבר ממדרגת אצילות, ומתוך שהבינה עצמה יצאה לבר ממדרגת הראש דא"א, ונעשתה משום זה לבחינת בריאה בערך הראש דא"א, ע"כ היא בראה בהכרח גם את הזו"ן, ונעשה הז"א בבחינת יצירה, כי היוצא מבחינת בריאה נק' יצירה, והנוקבא נעשתה בחינת עשיה, כי כל היוצא מיצירה, נק' עשיה. אמנם אין להשוותם לבי"ע ממש שמאחורי הפרסא דאצילות, כי אלו הבינה וזו"ן עומדים למעלה מפרסא דהיינו בעולם אצילות, אלא הכוונה היא בערך הראש דא"א לבד, וע"כ יש ב' מיני בי"ע, הא' הוא בי"ע דפרודא, שנפרדו מכל בחינת אצילות ע"י הפרסא, שהוא הקרקע דעולם האצילות העומדת עליהם מלמעלה. והב' הם הבי"ע דעולם אצילות גופיה, שהם הבינה וז"א ונוקביה שהם לבר מהראש דא"א בלבד, ועדיין הם אצילות, אלא שהפרסא שבגוי מעוהי דא"א, שבמקום החזה שלו, עומדת עליהם מלמעלה, שמשום זה הם נבדלים מבחינת ראש דא"א, ונחשבים לבחינת גוף בלי ראש, כלומר למחוסרי מוחין דחכמה, הנק' ראש מבחי' עולם אצילות, כי בדרך כלל נבחן עולם האצילות לבחינת חכמה, דכללות ד' עולמות אבי"ע, וע"כ המחוסר חכמה, נבחן שם לגוףבלי ראש. ויתבאר עוד להלן.
וז"ש, דהאי סתים עתיקא וכו' ברא אלה, הבינה שיצאה מהראש דא"א, מכח הנוקבא שעלתה לחכמה דא"א, וסיימה שם בחינת הראש דא"א, שמשום זה יצאה לבחינת בריאה וגוף דא"א, כנ"ל, הנה היא נחלקה משום זה לב' בחינות: ג"ר בפ"ע, וז"ת בפ"ע, מטעם, כי הבינה ממקורה בע"ס דאור ישר, אין מטבעה לקבל חכמה כלל, אלא רק אור חסדים בלבד, בסו"ה כי חפץ חסד הוא ולא חכמה, (עי' בפתיחה לחכמת הקבלה אות ה') ולפיכך אין יציאתה לגוף פוגמתה כלל, שהרי אפילו בעת שהיא נמצאת בראש א"א, אינה מקבלת ממנו חכמה, ולפיכך אין לה שום פחיתות של משהו מחמת עמידתה למטה ממלכות דראש דא"א, ונחשבת גם עתה לבחינת ראש גמור, וכאלו לא יצאה כלל מהראש דא"א דמיא. והיא נתקנת בסוד או"א עילאין המלבישין לא"א מפה עד החזה. ובחינה הב' שהיא הז"ת דבינה, הנה הן מבחינת התכללות הזו"ן בבינה, שהם שרשים של הזו"ן הנמצאים בבינה, ולפיכך הם צריכים להארת חכמה בשביל הזו"ן, וע"כ הם נפגמו מחמת מציאותם בגוף דא"א, שנעשו למחוסרי חכמה, והם נחשבים לבריאה, ולו"ק בלי ראש. ועליהם נאמר אבא הוציא אמא לחוץ, דהיינו לבר מהראש דא"א, והם נק' ישסו"ת, ומלבישין לא"א מחזה עד הטבור, והבנים שלהם שהם הזו"ן, הם מלבישים מטבור ולמטה, דא"א עד סיום עולם האצילות. וז"ס הפרסא שבגוי מעוהי דא"א העומדת בחזה שלו, כי היא כח המלכות שבראש דא"א המוציא את הז"ת דבינה לבר מראש, ומפריעתם מלקבל חכמה, כי אע"פ שמסך הזה עומד בפה דראש א"א, מ"מ שם אינו פועל כלום, כי שם עומדים או"א עילאין, שהם בחי' הג"ר דבינה, הנחשבים עוד לבחי' ראש א"א מטעם הנ"ל, ונמצא כי רק במקום החזה דהיינו ממעל הז"ת דבינה שולט כח המסך להוציא הז"ת דבינה שמתחתיו לבר מראש דא"א, וזכור זה.
ולפיכך הג"ר דבינה, נק' בשם האי סתים עתיקה, כי הראש דא"א נק' עתיקא קדישא, וכיון שהג"ר דבינה אע"פ שהם מפה ולמטה דא"א נבחנים כאלו עומדים עוד בראש דא"א, ע"כ נקראים גם הם בשם עתיקא כמו הראש דא"א, אלא משום המצאם בגוף א"א נק' בשם סתים עתיקא.
וזה אמרו דהאי סתים עתיקא דקיימא לשאלה ברא אלה כלומר, רק הז"ת של האי סתים עתיקא הנק' ישסו"ת שהם בחי' קיימא לשאלה, דהיינו לקבל בתוכם את הזו"ן ע"י עלית מ"ן, כי שאלה פירושו עלית מ"ן מלשון שואלין על הגשמים. (ריש תענית) ואומר שרק הז"ת דהאי סתים עתיקא הנק' ישסו"ת שהן קיימות לשאלה, דהיינו לקבל מ"ן להמשכת אור החכמה, להיותן מחוסרי חכמה, שלפני זה הן נחשבות לבחינת בריאה, וע"כ ברא אלה, שהם הזו"ן הנק' אלה. ונבראו גם הם בכחם במחוסרי ראש כמהו. כי המלה ברא מורה על חסרון ראש מבחי' אצילות. וז"ש ומאן איהו מ"י: הז"ת דבינה שהן עומדות לשאלה, הן הנק' מ"י,ועליהן נופלת לשון ברא, כנ"ל, כי הן עצמן נעשו בחינת בריאה, מחמת הפרסא שבחזה דא"א המבדלת אותן מהארת ראש דא"א. כנ"ל. וז"ש מקצה השמים לעילא דכלא קיימא ברשותיה, הז"ת דבינה, שהן נק' ישסו"ת ונק' מ"י הן בחי' קצה השמים לעילא, כי השמים הם ז"א, והוא מקבל רק מישסו"ת הנק' מ"י, וע"כ נק' המ"י קצה השמים לעילא, דכלא קיימא ברשותיה, כי השמים והארץ שהם זו"ן וכן הג' עלמין בי"ע התחתונים כולם מקבלים מישסו"ת הזה הנקרא מ"י, וע"כ כלא קיימא ברשותיה.
וז"ש, לעילא לית תמן שאלה והאי קצה השמים אקרי מ"י: כלומר, לעילא דהיינו הג"ר דבינה, שהן או"א עלאין, לית תמן שאלה, כי הם אינם מקבלים מ"ן להמשכת חכמה, להיותם בעצם רק בחינת אור חסדים ואינם מחוסרי חכמה, וע"כ אינם נק' מ"י, גם אינם בחי' קצה השמים, כי הם אינם נזקקים לזו"ן הצריכים להארת החכמה. ורק הז"ת שהן ישסו"ת שהם קיימין לשאלה, דהיינו לקבל מ"ן מהזו"ן ולעלות לראש דא"א לקבל בשבילם הארת חכמה, ע"כ נבחנים לקצה השמים לעילא, משום שהז"א הנק' שמים מקבל מהם.