זהר

ז) ובאן סליקת. בעמודא דאמצעיתא, דאיהו ו', עטרה על רישיה. כד סליקת עטרה על רישיה, אתמר בה, אשת חיל עטרת בעלה. וכד נחיתת תחותיה, אתקריאת בת זוגיה, יחודיה.

פירוש מעלות הסולם

ז) ובאן סליקת בעמודא וכו': שואל באיזו מדרגה היא עולה. ומשיב, בעמוד האמצעי היינו בקו האמצעי כי בקומת עיבור היא עולה ליסוד ויש לה קומת נה״י. וביניקה היא עולה לתפארת ויש לה קומת חג״ת, ובגדלות עולה לדעת ויש לה קומת חב״ד עד שעולה לכתר. שהוא ו׳ ז״א, ונעשית עטרה על ראשו. כשהוא עולה עד כתר ונעשית עטרה על ראשו נאמר בה אשת חיל עטרת בעלה. וכשהיא יורדת תחתיו נקראת בת זוגו דהיינו אשתו ויחודו.
פירוש, כי מתחלה היתה הנוקבא עם ז״א בקומה שוה, והיתה קומתה עד כתר של ז״א והיו שניהם משתמשים בכתר אחד, בסו״ה ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. וה״ס דו פרצופין, אח״כ נתמעטה הלבנה שהיא מלכות, מחמת קטרוגה שאין ב׳ מלכים משתמשים בכתר אחד, ואז חזרה לבחינת נקודה תחת יסוד דז״א ועלתה לעבור לאו״א, ואו״א בנו אותה מחדש בעי״מ דפנים, בסוד הכתוב ויקח אחת מצלעותיו וגו' ויבן ה׳ אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם וגו'. ולכן ישנם שני מצבים במלכות, מצב א׳ של ב׳ מלכים משתמשים בכתר א׳ ואז המדרגה העליונה שלה היא בינה, ויכולה לקבל חכמה ממנה, ואינה צריכה לקבל מז״א, וזוהי תכלית גידולה של המלכות, שהיא עמו בקומה שוה לגמרי עד כתר, אלא שבמצב זה אינה יכולה להאיר אל התחתונים מחמת חסרון חסדים וע״כ נחשבת שהיא בבחינת אחוריים. אבל במצב הב׳ אחר שנתמעטה מתחת המסך דיסוד דז״א, כבר אינה ראויה לקבל חכמה, כי מסך דיסוד ז״א מעכב עליה, והיא מוכרחת לקבל חכמה בכלים דאחורים שנשארו בה ממצב א׳, אבל אז היא יכולה להאיר אל התחתונים הן חכמה והן חסדים. (עי׳ זהר בראשית א׳ דף ק״ח בסלם ד״ה וכבר).
וזה אמר כד סליקת עטרה על רישיה דהיינו במצב א׳ אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה, דהיינו שאינה משמשת אליו, אלא עטרה על ראשו. וכד נחיתת תחותיה, דהיינו במצב הב׳ אתקריאת בת זוגיה יחודיה שאז היא משמשת לגלות את כל בחינותיו של ז״א. (עי׳ זהר תרומה אות תקע״ח) ולהאיר אל התחתונים.