זהר

ז) ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך כו', דודאי נשמתא איהי קן צפור. וגופא קן דנשמתא. וכן נשמתין דאינון עולימן דילה, דאתקריאו בתולות אחריה רעותיה, יתבון בגופין דאינון קן דלהון, בארח מקרה.בזמנא דלאו אינון קבועין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ודא איהו כי יקרא קן צפור לפניך.

פירוש מעלות הסולם

ז) ודא איהו כי וכו': וזה הוא סו״ה כי יקרא קן צפור לפניך כו' כי ודאי שהנשמה היא קן צפור היינו קן להשכינה, והגוף הוא קן אל הנשמה. וכן הנשמות שהן עלמות של השכינה, הנקראות בתולות אחריה רעותיה, יושבות בגופות שהם קן שלהן, בדרך מקרה בעת שאינן קבועות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, וזה הוא כי יקרא קן צפור לפניך.
פירוש הדברים, כתוב זה כי יקרא קן צפור לפניך וגו' מובא כמה פעמים בזהר ובתקונים, ובכל פעם בלשון אחרת, ונראים הדרושים כמו שסותרים זה את זה, הנה כאן באות ה׳ כתוב, ובזמנא דאינון ביצים דלית לון גדפין בפקודין דעשה לפרחא, אתמר בה לא תקח האם על הבנים. ולעיל בהקדמת תקוני הזהר אות י״ז כתוב ועלייהו אתמר והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים שלח תשלח מנייהו. אבל על מארי קבלה אתמר לא תקח האם על הבנים. וזה ממש ההיפך ממ״ש כאן אשר לא תקח האם על הבנים קאי בזמנא דאינון ביצים, ושם כתוב אבל על מארי קבלה אתמר לא תקח האם על הבנים. ובפרשת פנחס (אות תצ״ה תצ״ו) כתוב כי יקרא קן צפור לפניך, בהון שכינתא באורח מקרה זמנין שרייא עלייהו ואשתכחת עמהון, וזמנין לא אשתכחת עמהון. ורזא דמלה זמנין דאשתכחת עמהון לא תקח האם, וזמנין דלא אשתכחת עמהון שלח תשלח. ושם (באות תשפ״ד) כתוב ומשלחין לההוא דרביעא עלייהו ואזלת דהא מן רקיעא שביעאה ולעילא במכוסה ממך אל תדרוש שלח ליה דלא תיכול לאדבקה וע״ד כתיב שלח תשלח. ופירושו של שלח תשלח הוא מחמת כי לא תוכל להשיגה, ואת הבנים תקח לך שהם חג״ת נהי״מ כי בהם יש השגה. ובאות (תשפ״ח) כתוב ובזמנא דחבו ישראל ואתחריב בי מקדשא מה כתיב שלח תשלח את האם הרי כי שלח תשלח נאמר בעת שחבו ישראל ולא מחמת רוממות הבינה שאין אפשר להשיגה. ובפרשת ויחי אות קע״ח, ועל האי כתיב לא תקח האם על הבנים ותנינן לא יסגי ב״נ חובוי לתתא בגין דיסתלק אמא מעל בנין וכו׳. ויש להבין כל הדרושים האלה אשר כלם צדקו יחדיו, אלא שכל מאמר מדבר ממצב אחר של זו״ן, כי ישנם כמה מצבים לזו״ן והנה סוד הכתוב והאם רובצת על הבנים ה״ס הקטנות שאמא משפעת אל הבנים, כי תקון ראשון שבינה מתקנת את זו״ן חג״ת נהי״מ שהם נקראים בנים, היא העלאת המלכות אליה בכדי להמתיקה שה״ס הבאת י׳ באור הבינה ונעשה אויר, שבינה נתמעטה מכח המלכות שהעלתה לו״ק חסר ג״ר. בסוד שבינה נקראת נשר, שאומר מוטב שיכנס החץ בי ואל יכנס בבני, ונחצית קומתה לו״ק בלי ג״ר, ואחריה מתמעטות כן כל המדרגות וכלן מקבלות ו״ק חסר ג״ר מחמת עליית מלכות לבינה בכל המדרגות, והשפעה זו נקראת שהאם רובצת על הבנים כי אם זו״ן לא היו מקבלים הקטנות הזו מן הבינה לא היו ראוים לקבל שום מוחין, ולכן נבחן בזה שחג״ת נהי״מ עלו תחת כנפי הבינה ומקבלים כך את הקטנות שלהם.
אמנם ישנה בחינה ב׳ של עליית מלכות לבינה, שהעליה היא מחמת פגם, דהיינו ע״י חטאים של התחתונים, שאז עולה מלכות לבינה, כדי להעלים את אור ג״ר מן התחתונים שאינם ראוים להשתמש בו. ואז ג׳ הכלים בינה וזו״ן אינם יורדים אל המדרגה שתחתיהם שבקדושה, אלא שיורדים לכחות הדין שעושקים הכלים ההם לבנין פרצופיהם וקונים בהם כח לחבל ולהעניש את החוטאים.
וישנה בחינה ג׳ של עליית מלכות לבינה, והיינו כי הסיום החדש שנעשה בסוד נקודת החולם מטעם מלכות שעלתה לבינה, הרי עם יציאת נקודת השורוק שהוא קו השמאל נעשה מחלוקת שרוצה לבטל לגמרי את הסיום הזה ולהאיר ממעלה למטה. עד שבא קו האמצעי והכריע שהשמאל יאיר רק ממטה למעלה והסיום החדש לא יתבטל, ובינה ותו״מ שהיו למטה מן הסיום החדש עולים למעלה מן הסיום החדש ומתחברים למדרגתם. הרי שקו האמצעי במסך דחירק עשה את הסיום החדש הזה שנעשה בנקודת חולם למסך קבוע וקיים תמיד, ועי״ז מאירים ו״ק דחכמה במדרגה שזוהי גדלות.
ובזה נבוא אל הביאור של המאמרים הנ״ל כי מ״ש בפרשת פנחס (אות תצ״ה) כי יקרא וגו' באורח מקרה, זמנין שרייא עלייהו וכו׳ לא תקח האם. וכן מ״ש כאן (אות ה׳) ובזמנא דאינון ביצים וכו' איהי אזלת במקרה וכו׳ הוא בבחינה א׳ של עליית מלכות לבינה לתקון הראשון בסוד רובצת, והיות כי התקון אינו נגמר תכף, לכן נאמר עליו שהוא בדרך מקרה פעם שורה עליהם ונמצאת עמהם, ופעם אינה נמצאת עמהם. וזה אמרו (פנחס אות תצ״ו) ורזא דמלה זמנין דאשתכחת עמהון לא תקח האם, אבל אינו משלח את האם. וזמנין דלא אשתכחת עמהון שלח תשלח את האם כי אינו ראוי להמצא עמה. וכן מ״ש כאן כל ההמשך נשמתא דאיהי קבועה בצלותא או באורייתא דהיינו שמקבל עול מלכות שמים לנצחיות ולקביעות שאז זוכה לקטנות דאימא, שקטנות זו היא הכנה למוחין השלמים דגדלות, ומ״ש בפרשת ויחי (אות קע״ח) ועל האי כתיב לא תקח האם על הבנים ותנינן לא יסגי ב״נ חובוי לתתא בגין דיסתלק אמא מעל בנין וכו׳ היינו בחינה ב' הנ״ל של עליית מלכות לבינה מחמת פגם, ועולית בכדי להעלים את אור הג״ר מן התחתונים, וזה אמרו (פנחס אות תשפ״ח) ובזמנא דחבו ישראל ואתחריב בי מקדשא מה כתיב שלח תשלח את האם, הה״ד ובפשעיכם שלחה אמכם.
ומ״ש לעיל בהקדמת תקוני הזהר (אות י״ז) אבל על מארי קבלה אתמר לא תקח האם על הבנים וכן בפרשת פנחס (אות תשפ״ד) ומשלחין לההוא דרביעא עלייהו וכו׳ שלח ליה דלא תיכול לאדבקה וע״ד כתיב שלח תשלח וגו' וכן בפנחס (אות תש״צ) הוא בבחינה ג׳ הנ״ל דהיינו הגילוי של מסך דחירק הממעט את קו השמאל מג״ר לו"ק ומקיים את הסיום החדש של עליית המלכות לבינה שקו השמאל יאיר ממטה למעלה, ורק ו״ק דחכמה שנקראים בנים מתלבשים בחסדים ומאירים, וג״ר הם בבחינת במכוסה ממך אל תדרוש. וז״ש בפרשת ויצא (אות רל״ה) וע״ד כתיב לא תקח האם על הבנים בגין דאיהו עלאה דאתכסיא וכו׳ שאין לתחתונים השגה בה, וע״ד שלח תשלח את האם. ואת הבנים תקח לך להשגתך להמשיך בהם הארת חכמה ולגלות אותם. (עי׳ בז״ח אחרי בסלם מאמר כי יקרא קן צפור).