תוכן

ו. אכן האמת הוא – שאפילו אותו התירוץ שאמרו חז"ל – "דברה תורה כלשון בני אדם", גם זה אינו מתבאר באותו הפירוש שאנו מפרשים לבן י"ב שנים הלומד בחדר. כי הוא עמוק יותר מדי לפי שכלו הילדותי שנוכל לפרשהו באמיתיותו. כי ח"ו אפילו להרהר שיש איזה דבר בתורה לשם יפוי המליצה, ולא יהיה בו תוכן נשגב כראוי ומתאים לנותן התורה יתברך ויתעלה, שהרי התורה בכל דבריה היא שלמות אחת, עד שספר תורה אם חסר בו אות אחת פסול, שזה מלמדינו שבכל אות ואות שבתורה יש תוכן נשגב בבחינת אבר שהנשמה תלויה בו, שמשום זה, אם חסרה בה אות אחת כבר יצאה נשמתה הקדושה, והיא פסולה כגוף בלא נשמה. ואיך יתכן לחשוב שיש מלות בלי תוכן ח"ו בהתורה, ולא באו אלא ליפוי המליצה, בלשון בני אדם?