תוכן

התעוררות לבקש חכמה ומטרת החיים / קטרוג המלאכים מה אנוש כי תזכרנו וכו' / ביאור על המגדל המלא מכל טוב ואין לו אורחים / מתן שכר הנשמות כבר מוכן מכל מראש לכל הנבראים / ענין הצורך לאדם גשמי המורכב מגוף ונשמה
ו. ועתה בנים שמעו לי, כן החכמה בחוץ תרונה, והנה עתה מרחובות קוראה אליכם מי לה' אלי, לא דבר ריק אני מכם, כי אני חייכם ואורך ימיכם, כי לא נבראתם לחזור אחר מעשה דגן ותפוחי אדמה אתם וחמוריכם באבוס אחד. וכמו שלא יהי' מטרת החמור לשמש את כל חמורי עולם בני גילו, כן לא יהי' מטרת האדם, לשמש את כל גופות הבריות בני גילו של גופו הבהמי. אבל מטרת החמור לשמש האדם הנעלה הימנו כדי להועילו, ומטרת האדם לשמש להשי"ת ולהשלים כונתו, כמו שאמר בן זומא, "כל אלו לא נבראו אלא לשמשני, ואני לשמש את קוני", ואומר (משלי טז, ד) "כל פעל ה' למענהו", כי השי"ת חושק ומתאוה אל השלמתינו, כמו שאמרו בבראשית רבה פ"ח (סעיף ה) בדבר בריאת האדם, וזה לשונם, שהמלאכים אמרו לפניו יתברך, 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו' (תהלים ח, ה), הצרה הזאת למה לך. אמר להם הקב"ה, 'אם כן צונה ואלפים כלם למה וכו'' (תהלים ח, ח), למה הדבר דומה, למלך שהיה לו מגדל מלא מכל טוב, ואין לו אורחים, מה הנאה למלך שמלאו וכו'. מיד אמרו לפניו, 'ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ' (תהלים ח, ב), עביד מאי דהניי לך. עכ"ל. לכאורה יש להרהר אחר המליצה הזאת, כי איפוא מצוי ועומד, זה המגדל המלא מכל טוב, אשר בזמנינו זה, באמת, שהיינו ממלאים אותו אורחים על כל גדותיו.
אמנם כנים הדברים, כי הנך רואה שלא טענו המלאכים על שום בריה מכל הבריות שנבראו בששת ימי בראשית, זולת על מין האדם לבד, והוא להיותו נברא בצלם אלקים, ומורכב מעליונים ותחתונים יחד, והמלאכים שראו את זה, כן תמהו ונבהלו, איך נפש הרוחני זכה וברה תרד מרום המעלה, ולבוא ולדור בכפיפה אחת עם גוף הבהמי המזוהם הזה, והיינו שתמהו 'הצרה הזאת למה לך'. ולזה הגיע להם התשובה, שמכבר נמצא מגדל מלא מכל טוב וריקן מאורחים, וכדי למלאותו באורחין, למציאותו של אדם זה, המורכב מעליונים ותחתונים יחד, אנו צריכין, ולסיבה זו, בהכרח שתתלבש הנפש הזכה וברה בצרה של הגוף המזוהם הזה. ומיד הבינו זה, ואמרו עביד מאי דהניי לך.
ותדע, שזה המגדל המלא מכל טוב, יורה על כללות העונג והטוב, שבשבילו ברא את הנבראים, על דרך שאמרו ז"ל שמדרך הטוב להיטיב, ועל כן ברא העולמות, כדי להנות לנבראיו (והארכנו ענינו בפנים מסבירות ענף א' ומשם תדרשנו), וכיון שאין ענין עבר ועתיד נוהג בו ית', צריך להשכיל שתיכף כשחשב לבראות נבראים ולהנות אותם, תיכף יצאו ונתהוו מלפניו יתברך, הם וכל מילואיהם מהעונג והטוב, יחד, כמו שחשב עליהם. והיינו דאיתא בספר "חפצי בה" מהאר"י ז"ל שכל העולמות עליונים ותחתונים כלולים בא"ס ב"ה עוד מטרם הצמצום, בסוד הוא ושמו אחד, עיין שם בפרק א'.
ומקרה הצמצום, שהוא השורש לעולמות אבי"ע המוגבלים עד לעולם הזה, קרה מפאת כללות שרשי הנשמות בעצמם, מחשקם להשוות צורתם ביותר להמאציל ית' שהוא ענין דביקות. כמו שנתבאר שם, שפירוד ודביקות בכל רוחני, לא יתכן, זולת בערכין של שיווי הצורה, או שינוי הצורה. ומתוך שרצה יתברך להנותם, נטבע בהמקבלים בהכרח הרצון לקבל הנאתם, שבזה נשתנה צורתם הימנו יתברך, להיות צורה זו אינו נוהגת כלל ועיקר בגדר המאציל ית', דממי יקבל ח"ו.
ולתיקון זה נעשה הצמצום והגבול, עד ליציאת עולם הזה למציאות התלבשות נשמה בגוף גשמי, שבהיותו עוסק בתורה ועבודה על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, תשוב צורת הקבלה להתאחד בעל מנת להשפיע. והוא שיעור הכתוב (דברים יא, כב) "ולדבקה בו וכו'", כי אז משוה צורתו ליוצרו, אשר שיווי הצורה הוא דביקות ברוחני כאמור, וכשנגמר ענין הדביקות בכל חלקי הנשמה על מילואם, ישובו העולמות לבחינת אין סוף כמו שהיו מטרם הצמצום. ו'בארצם ירשו משנה' (ע"פ ישעיה סא, ז), כי אז יוכלו לשוב ולקבל כל העונג והטוב המוכן להם מכבר בעולם אין סוף ברוך הוא, כאמור, ונוסף עוד, כי עתה מוכנים לדביקות אמיתי בלי שינוי צורה כלל, כי כבר גם הקבלה שלהם אינה להנאת עצמם, אלא להשפיע נחת רוח ליוצרם, ונמצאים משתוים בצורת השפעה להמאציל יתברך. וכבר הרחבתי דברים אלו בטוב טעם, בפנים מסבירות בענף א', עיין שם היטב.