תוכן

ו) גם זה מן הנזכר לעיל יום ו', וזרח השמש ובא השמש כו'. וזרח השמש מאימא עילאה, כי משם זריחתו. ובא השמש, אל מדת המלכות, כי שם ביתו. וזה אינו אלא ביאה לשם לבד, איברים באיברים סוד הנשיקין, ואין מאיר בה כ"כ. ואל מקומו שואף, ירצה, שהשי"ת רצה שיתנהג העולם בחסד ובדין, ברחמים הוא הת"ת, ובדין הוא המלכות, ולכן נטרדה, לפי שהדין אינו מן הראוי ליעשות לפני המלך, ולא נטרדה ח"ו, כי הכל אחדות אחד, אבל בערך שהיא עשירית, נקראת טרודה, והדין נעשה לצרכינו, וזה שאמרו שאלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו, אם כן כיון שמצידנו נטרדה, להיותה מנהגת בדין, צריך שנתקן אותה, ומהו התיקון, לייחד אותה למעלה, ולא יחוד איברים באיברים לבד, כי אין השמש מזריח בה כ"כ, והם רחמים ודין כאחד, וע"ז נאמר, ה' הוא האלהים, ולא נאמר ה' הוא ה', שעדיין הוא בדין, אבל בעת הזווג שהוא בעת כניסת היסוד אליה, לתת בה הטיפה אז זורח בה כ"כ, עד שמאירה כמותו ממש, ואין ביניהם בחי' עילה ועלול, אלא שניהם מאירים באור א"ס כאחד, וז"ש ואל מקומו שואף, שהוא בחי' היסוד הנשאב ונשאף בתוכה. והיא שואבת הטיפה, אז הוא זורח שם בעצם.