תוכן

ו) ואמנם זיווג זה, הוא דקטנות, והוא סוד הנזכר בזוהר פרשה בשלח דף נב: על סוד קריעת ים סוף, ואמר שם הרשב"י ע"ה, בהאי מלה לא תשאל ולא תנסה את ה' אלהיך והכי דייקא, וענין הדבר, הוא סוד עמוק מאד מאד, כמעט שיסתכן האדם לכותבו, כל שכן להוציא אותו מן השפה לחוץ, והבן, דע כי בכל מקום שהקטנות עליון מתעורר, הם דינין תקיפין, ואם עוסק האדם בגדלות היותר עליון שבכולם, או בכל מקום מכל דרושי האצילות לעילא, אין לו כל כך סכנה, כמו שעוסק בסוד הקטנות, כי שם נאחזים החיצונים כידוע ליודעי חן ומביני דעת, ולכן בעת שהאדם עוסק בהם, החיצונים מתעוררים, ומזכירין עונותיו של האדם, ונתפש ברשת הלכידה ח"ו. ולכן בכל פעם שמורי זלה"ה היה עוסק בשום דרוש מן הקטנות, היה נענש, כמו שאירע בעונותי הרבים, שהפצרתי לגלות לי הסוד העמוק הזה כידוע וכו', ואין להאריך בזה, יען שעיני זולגות דמעה כנחל נובע, ואפילו משה רבינו ע"ה כשפגע בסוד הקטנות, שהוא סוד המטה שנהפך לנח"ש, מה כתיב ביה וינס משה מפניו, והדברים עתיקים שאין כל בריה יכולה לחקור ולדרוש בחכמה העמוקה הזאת, והבן היטב מהמטה שנהפך לנחש, ואם אתה מן המבינים תדעהו ודי בזה.