תוכן

ו) ואמר כי שם ה' אקרא, שהוקשה לו למה הוצרך נגלה ונסתר, לזה השיב: כי התורה הוא כמו שם הויה, שיש בו נגלה ונסתר, שהוא הויה נסתר, ואדני נגלה. כענין זה שמי לעלם, להעלימו. וזה זכרי שהוא אדני, להזכיר לדור דור. כן התורה, שהוא ושמו והתורה אחד, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה. וזה שאמר, כי שם ה' אקרא, אני אומר שם אדני לבד אני קורא, כשאומר ברוך אתה. אתם אומרים, ברוך הוא, לאלהינו עצמו, שהוא שם הויה. וכשאני אומר השם, אתם אומרים ברוך שמו, לשם אדני. נמצא, שבשמו יתברך יש נגלה ונסתר. וא"ת, ערבך ערבא. צריך, ובשם עצמו למה הוצרך נגלה ונסתר, היה די בנסתר, שהוא השם העיקרי ועצמי. לז"א, הצור תמים פעלו, הצור היינו שם אדני, דינא תקיפא מדה"ד, כי ידוע ששם הויה רחמים, ואדני למפרע דינא, הוצרך להיות בשמו נגלה ונסתר, כדי לשלם שכר טוב לצדיקים, ולפרוע מן הרשעים. מפני שהוא יתברך רצה לברוא את האדם בב' יצרים, ביצ"ט וביצה"ר, ולכן נקרא תמים, כי זה וזה גורמים לעבודת הש"י. גם ביצה"ר, כענין שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך, בשני יצריך, ביצ"ט וביצ"ר.