תוכן

ו) והנה נמצא, כי אע"פ שכבר לקחום זו"נ אותן ב' עיטרין, שהם תכלית ועיקר הזיווג, כנודע כי אין הזיווג אלא מן הדעת, בסוד וידע אדם את חוה אשתו, ואע"פ שכבר לקחום בראש האצילות בעת שנאצלו, עכ"ז בכל פעם שצריכין להזדווג, הם צריכין להתחדש, וליקח אותן הב' עיטרין משרשם העליון, כמו שידעת. והוא דוגמת האדם, כי מה שהוא אוכל ושותה, מתרבה בו מוחו להזדווג ולהשמש, ואם לא יאכל פעם א' או פעמיים, אם ישמש, יכלה מוחו וימות. ונמצא, כי כל זיווג זו"נ, קדם להם זיווג או"א, ונותנין להם ב' עיטרים מחדש, ויכולין להזדווג, זה נותן חסדים וזה נותן גבורות. אמנם השרש לכ"ז הם אותן הב' עיטרים, שלקחו בעת שנאצלו, והם עיקרים עומדים לעד. וכשבאים מחדש אלו הב' עיטרים, אין יכולת בנוקבא להעלות מ"נ אלו שהם הגבורות חדשות, אם לא ע"י הגבורות ראשונים שבה, בעת אצילות מזיווג הראשון.