זהר

ו) רבי שמעון אמר, ת"ח, כתיב טוב ילד מסכן וחכם, מאן ילד מסכן, הא אוקמוה ואתמר, דאיהו יצר טוב, אבל טוב ילד, הה"ד נער הייתי גם זקנתי, ודא הוא נער, דאיהו ילד. מסכן: דלית ליה מגרמיה כלום. ואמאי אקרי נער. בגין דאית ליה חדתו דסיהרא, דמתחדשא תדיר, ותדיר איהו ילד מסכן, כמה דאמרן, וחכם: בגין דחכמה שריא ביה.

פירוש הסולם

ו) ר' שמעון אמר וכו': רש"א, בוא וראה, כתוב, ​טוב ילד מסכן וחכם. ושואל, מי הוא ילד מסכן. ואומר, הנה בארוה, ולמדנו, שהוא יצר הטוב. אבל טוב ילד, זהו שכתוב, ​נער הייתי גם זקנתי. וזהו נער שהוא ילד מסכן. שאין לו מעצמו כלום. ולמה נקרא נער. הוא משום שיש לו חידוש הלבנה, שהיא מתחדשת תמיד, והוא תמיד ילד מסכן, כמו שאמרנו. וחכם, משום שהחכמה שורה בו.
פירוש. ב' מצבים יש אל הנוקבא, א) הוא זמן שליטתה עצמה, שאז גדולה כמו ז"א, וזהו מצב הארת החכמה שבה, אלא שאינה מאירה מטעם חוסר אור החסדים. ב) הוא זמן הארתה, על ידי זווגה עם ז"א, שאז מוכרחת להתמעט עד לנקודה, ואין לה אז מעצמה כלום, ומקבלת הכל מז"א. ומצב הזה היא מצב הארת החסדים שבה. והנוקבא מתלבשת ומאירה במלאך מטטרון מב' מצבים אלו. וכשהוא מקבל מצב ב' של הנוקבא, שהוא הארת החסדים אומר מטטרון, נער הייתי, וכן נקרא ילד, כי הארת החסדים ה"ס ו"ק המכונה נער או ילד. וכן נקרא מסכן, מפני שבמצב הזה מתמעטת הנוקבא עד לנקודה ואין לה מעצמה כלום. וז"ש, ודא הוא נער, דאיהו ילד מסכן, דלית ליה מגרמיה כלום. דהיינו כמבואר. וכשהוא מקבל ממצב הא' של הנוקבא, שהוא זמן שליטתה עצמה והיא גדולה כמו ז"א שהוא מצב הארת החכמה שבה, אז אומר מטטרון גם זקנתי, כי איזה זקן, ​זהו מי שקנה חכמה. וכן נקרא חכם וז"ש וחכם, בגין דחכמה שריא ביה. כמבואר.
ושואל, ואמאי אקרי נער, למה נקרא המלאך מטטרון תמיד בשם נער, ולא זקן, הרי הוא אמר, גם זקנתי, היה לו להקרא זקן ומשיב, בגין דאית ליה חדתו דסיהרא, דמתחדשא תדיר, משום שיש לו התחדשות הלבנה, שהיא הנוקבא, שה"ס זווגה עם ז"א, דהיינו מצב הב', הנ"ל, שהיא מצב הארת החסדים שבה, הנבחן לו"ק ונקרא נער, דמתחדשא תדיר, ומצב ההתחדשות נוהג בה תמיד, ותדיר איהו ילד מסכן, דהיינו בקביעות, וע"כ נקרא נער ולא זקן כי הזקנה שמקבל ממצב הא', שהוא מצב שליטתה עצמה, אין זה בו תמיד, וע"כ אינו נקרא על שמו.