תוכן

ו) והנה סמא"ל וסיעתו לא רצו ליתן, וזהו שקטרגו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו, כי הוא ית' היה רוצה שיתנו לו מן החיות שבתוכם, וידוע כי החיות שבתוכם הוא בחי' י"א סמני הקטורת, ואם היו נותנים מאותו החיות, היו האורות הולכים ומתבררים והיו מתבטלים כולם, ולכן לא רצו ליתן ברצונם. וקטרגו עליו, ואז הפילם הוא למטה, כדמוכח בפרקי ר' אליעזר וכוונת ההפלה היתה, כדי שלא יינקו מן הקדושה יותר בהיותם למעלה, ואין מי שיברר מתוכם הקדושה, כיון שאין נותנים חלק באדם, ולכן הפילם עד זמן שנאמר (ישעי' כ"ה ח') בלע המות לנצח. ועל כן סמא"ל בא לפתות את האדם ולהחטיאו, כיון שאין לו חלק בו. ובסיבתו הורידוהו למטה, רצה גם הוא שיפול גם אדם כמוהו, כי לא היה שום רחמנות עליו. והנה אחר שחטא אדה"ר נסתלקו ממנו כל הבחינות שהיו לו, ולא נשאר בו אלא נפש לבד. ואז ירד למטה, והוצרך להתלבש בזה החומר העכור, כמובא בזוהר משכא דחויא, גבי ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. וזהו שהטיל זוהמא, שלא רצה ליתן חלק בו מן החיות והקדושה המעורבת בתוכו, אלא מן הלבוש והקליפה שבו נתן לו. ולפי שהשיג אדם קודם שיחטא עד המחשבה, לכך נקרא אדם בגימטריא מ"ה, וחכמ"ה הוי כ"ח מ"ה, ואחר שחטא, נתמעט קומתו שנסתלקו ממנו כל בחינות אלו.