תוכן

ו) וערל זכר אשר לא ימול וכו' ונכרתה וכו'. ענין הכרת. כי באדם יש נפש רוח נשמה, והנשמה מקבלת השפע העליון ראשונה, והיא נוטלת לעצמה עיקר האור, והתמצית נותנת אל הרוח, שהוא לבוש אל הנשמה. וכן הרוח והנפש, נותנת התמצית אל הגוף. ואחר המות, לעולם הנשמה מקושרת ברוח, לא יפרדו איש מאחיו. ואם האדם זוכה, גם הנפש מקבלת מאור הנשמה והרוח, ממקום עליון, שנמשך לנשמה ורוח, מלבד הנמשך לה ממקום שמשפיע אל הנפש. תהו שנאמר (ישעיה נ"ח י"א) והשביע בצחצחות נפשיך, הם ג', שגם הנפש נוטלת מן הצח הנוגע אליה, ומן הצחות שהוא הנוגע לנשמה ורוח, ולכן נכללו בתיבה אחת שתיהם, שאמר צחות. משום שהנשמה והרוח מקושרות לעולם, וכולם ממשיכים אל העצמות שבקבר, שהעצמות מתחברים עצם אל עצמו, והנפש נכנסת בתוכם בעודו בקבר. וז"ש ועצמותיך יחליץ, מלשון חלוצי צבא, דהיינו סדר כלי הזיין זו ע"ג זו, כן העצמות, נפרדים ומתחברים עצם אל עצמו. אבל אם לא זכה, שעבר על כריתות, הנה הגוף נכרת, שאין הנשמה שורה בו, וגם הנפש נכרתת ומתפרדת מן הנשמה והרוח, וזהו ונכרתה הנפש ההיא. אבל הנשמה והרוח אינן נפרדות, ולא שייך בהם כרת, כי אין הפגם פוגם בהם לעולם, ע"כ.