תוכן

ו) ונחזור לענין, כי זה שאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו, בזמן חיותו שחי, כי כן עולה שלש מאות וי"ח, והבן. ובלוקחו אלו המצות, רדף אברהם אחריהם של אלו המקטרגים, עד מקום המשפט כי שם דנין אותו, וזה שאמר ויכם וירדפם עד חובה, ואז מצילו מידם. ולא די שהצילו, אלא אפילו הפשעים והחטאות שעשה, עושה שיוכפרו לו. וזהו וירדפם עד חובה, שהם החטאות שהיו להם כלי זיין לעשות לו דין עליהם, הכל לקחם מידם מיד סטרא דשמאלא, וז"ש אשר משמאל לדמשק. ואז וישב את כל הרכוש, שהם המצות, וגם את לוט, שהיא הנפש הנז"ל. ואחרי שובו מהכותם, אז יוצא אליו דומה שר של גיהנם, וזהו ויצא מלך סדום, מלשון דומה, אל עמק שוה הוא עמק המלך, ר"ל חוץ לעמק הבכה, שהיא גיהנם, שהוא פתח גן עדן. ואומר לו, תן לי הנפש להביאה לגיהנם, והרכוש של המצות קח לך. ואז אמר לו אברהם די לך בבשר ובדם, ואין לך עסק בקדושה, ונשבע לו כי לא יקח לו מצד חלקו מאומה, כי בחלקו נפל חומר הגוף, ורכוש הבשר השמן אשר רכש זה בעולמו, וכל צד החטאות והאשמות כולם ניתנו לו לחלקו בהיותו בגהינם, כי שם מתברר מאלו הסיגים ויהיו חלקו.