תוכן

ו) וזש"ה (בראשית כ"ג א') ויהיו חיי שרה, שהם חמשה חסדים כמו שבארנו. ונכללים ומצוירים באלף, ונח הוא היסוד המקבל כולם, והוא היסוד של אבא, כי היסוד של אבא יורד עד סוף היסוד של ז"א שהוא מלובש בתוכו, והו' נקרא (שה"ש ד' ט" ו') מעין גנים, לפי שהוא משקה לשני גנים, לגן העליונה שהיא אימא, ומשתלשל ונכנס בתוך היסוד של ז"א, ומשק' לגן התחתונה. ונח הוא הבחינה הזאת, שהוא היסוד של אבא הנכנס בתוך היסוד של ז"א, ולזה נק' נח לשון מנוחה. וזו היא בחי' מרע"ה, כי משה ע"ה הוא בחינת היסוד של אבא מראשו ועד סופו, ונח נתעלה ביסוד הזה בבחינתו למטה, ולזה נכנסו שניהם בתיבה. ובתיבת משה נאמר (שמות ב' ג') ותחמרה בחמר ובזפת, ובתיבת נח לא היה זפת, לפי שמשה בא לתקן שני פגימות, של דור הפלגה ושל דור המבול. של דור המבול היה זפת, ושל דור הפלגה היה חומר שהם הלבנים, ולזה היו בהם שמהם היו משליכים ביאור במצרים, שהוא כנגד דור המבול. וזש"ה (שם י"ד כ"ט) והמים להם חומה, חמ"ה כתיב, שאלו היו מדור המבול ועדיין הם עובדי ע"ז, ולזה רצו המים לשטפם. ומהם שמו בחומר במקום הלבנים, כנגד דור הפלגה, שנאמר בהם (בראשית י"א ג') ותהי להם הלבנה וכו'. ובתיבת נח לא היה כי אם זפת לבד, על דור המבול שהיה בו. ולפי שנח לא התפלל על בני דורו ופגם בזה, לזה כשבא משה מסר עצמו עליהם, ואמר (שמות ל"ב ל"ב) ואם אין מחני נא וכו'.