תוכן

ו) שם פ"ט דף פ"ג ע"ב, וז"ל, אר"ש בן לקיש, אין דברי תורה מתקיימים, אלא במי שממית נפשו עליה. שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל כו'. כבר נתבאר אצלינו בש"א, שער ההקדמות. והענין הוא בקצרה, כי תורה היא ז"א, וכל חיותו הם המוחין שלו, הנק' חיי המלך. ואין המוחין שלו נכנסים בו, אלא ע"י הנה"י דאימא הנקראת מ"י, שהם מתלבשים תוך ז"א, ויורדים למטה ממדרגתם, ולזה נחשב להם למיתה, כמ"ש רז"ל, על וימת מלך מצרים, שהורידוהו מגדולתו. ואמר שממית עצמו בלשון זכר, לפי שאימא עילאה איקרי דכורא, כנזכר בספר הזוהר בפרשת ויחי.