תוכן

ו) אמר שמואל: עוד מצאתי ביאור במאמר הנזכר, בשער הגלגולים בדרוש אחד ואמרתי להעתיקו פה, להיות כי שני הדרושים מתנבאים בסגנון אחד, כאשר עיניך תחזנה משרים בע"ה, וזל"ה. וביאור הענין כך הוא. דע, כי אין לך צדיק בעולם, שאין לו שתי נשמות, כנזכר בספר הזוהר, ריש פרשת נח, בתוספתא על פסוק אלה תולדות נח נח, וכן משה משה, שמואל שמואל כו'. תרין זמנין. וזה ביאור התוספתא ההיא, דע, כי לכל אדם יש ב' בחינות נשמה: האחת היא נשמה פנימית שבתוך גוף האדם, וזו באה עם האדם. השנית היא נשמה בבחי' צלם, הנקראת אור מקיף, וזו נשארת למעלה בעולם העליון, ועומדת על ראש האדם. וזו עומדת בבחינת צנור אחד על ראש האדם, שיכול האדם לעלות למעלה, על ידי הנשמה ההיא. וכאשר ח"ו הנשמה הפנימית, שבאדם היא חוטאת, ויורדת מעט מעט למטה, ונכנסת בתוך הקליפות כפי ערך עונותיו. וכאשר יושלם להיות רשע גמור, אז תרד כל הנשמה הפנימית כולה לתוך הקליפות, ואז תצטרך הנשמה שבסוד צלם מקיף, ליכנס בפנימיות האדם, ונשאר בלי צלם על ראשו. וכנזכר בספר התקונין, בתיקון בסוד ותגל מרגלותיו ותשכב, דנחיתת נשמתיה לרגלוי כו'. ונמצא כי שתי הנשמות ירדו ממעלתן וממקומן. גם נמצא, שאין עתה אל האדם הזה, רק נשמה אחת, כי האחרת ירדה וטבע בקליפות. וזהו סוד, ונכרתה הנפש ההיא, כי נכרתת מן האדם, ויורדת לתוך הקליפות. מש"כ הצדיק, שיש לו תרין נשמתין: חד, לעילא בסוד אור מקיף. וחד בגווה, בבחינת פנימי. וזמ"ש בפרשת נח, בענין נח נח, שכל צדיק יש לו תרין רוחין כו'. והנה דרך אותה הנשמה המקפת, שיש אל הנשמה הראשונה שבכל עשר הנשמות הנזכר, משם נמשך כל האור והשפע, הצריך לירד לאותן העשר נשמות, מצד ההוא רוחא דיליה בגויהו, והכל עובר דרך שם, ואז מאותו האור הנמשך להם דרך שם, נמשך מאותו החלק שהוא ניטל עמהם משלהם, ונכנס בנשמה הפנימית, ולכן הוא מוכרח להשתדל לתקנם ולהדריכם כדי שיטול חלק עמהם. אבל בנשמה הפנימית של זו הנשמה הראשונה, אין לתשע נשמות האחרות חלק עמה כלל, ולכן הם אינם נוטלים חלק במצות שעושה הנשמה הפנימית הראשונה הנזכר.