תוכן

ו) שם בדף כ"א ע"ב שורה א', וז"ל, רזא דכתיב ביעקב, ויזרח לו השמש גו', ודאי כד אתכליל בההוא פנות ערב. מכאן ולהלאה, והוא צולע על ירכו, דא איהו נצח ישראל, ירכו כתיב ולא ירכיו, דא דרגא רביעאה, דלא אתנבי בר נש מתמן, עד דאתא שמואל כו'. בענין נצח והוד, דע, כי הנה ז"א ונוקביה, בראשונה היו אחור באחור, ונמצא כי אחור הנצח של ז"א, היה דבוק באחורי ההוד של נוקביה. וההוד דז"א, היה דבוק בנצח דנוקביה. ונמצא, כי כאשר פגם סמאל ונחש בכף ירך יעקב הימנית שהיא הנצח, בהאבקו עמו, הגיע הפגם ההוא גם בהוד דנוקביה. וזהו סוד נתנני שוממה כל היום דוה, כי ההוד שלה נהפך, והיתה דוה. וזה הטעם שאמרו ז"ל, כי איסור גיד הנשה נוהג בימין ובשמאל, לפי כי הוא נצח ימין דז"א, והוד השמאלי דנוקביה, ושניהן נפגמו. אמנם עיקר הפגם, היה בנצח דז"א וממנו נמשך אל הוד דנוקביה. וכאשר בא שמואל הנביא ע"ה, תיקן את נצח דז"א, ולכן נתנבא שמואל משם, כמש"ה וגם נצח ישראל לא ישקר כו'. וההוד של הנקבה, נשאר עדין פגום, עד שנחרב בית המקדש ב', וזמש"ה כל היום דוה, בקמץ תחת הוא"ו, שהוא לשון נקבה, ולא בסגול שהוא לשון זכר. וכאשר בא יהושע בן נון, נתנבא מהוד דז"א. וזמ"ש, יהושע אתנבי מהודו של משה, כי משה הוא בדכורא. אבל ההוד של הנקבה, היה פגום כנזכר. אמנם כאשר משח שמואל למלך את שאול ואת דוד, אז נתעלית הנקבה הנקראת מלכות, כי משם נמשכת מלכות המלכים, ואז נתקן גם ההוד של הנקבה, ונמצאו נצח דז"א והוד דנוקביה שניהם נתקנים. וז"ש ותו קב"ה כליל ליה בהוד, שהוא בחינת הוד הנקבה הכלולה ודבוקה בנצח הזכר כנזכר. ובענין ד' בתים דתפילין של ראש, נתבאר היטב מאמר הזה, שהוא קשה ההבנה.