תוכן

ו) והנה כאשר יצא אור מ"ה מהמצח, ונודע כי שם מ"ה הוא דכורא, ואז נתחבר עם האורות של הנקודות דס"ג, שהם המלכים דמתו, והם אורות נוק', כי שם ס"ג נודע שהוא נוקבא, ובירר ממנו כל מה שיכול לברר, ונעשה שם ס"ג נוק' אל שם מ"ה הזה, ועתה קנה לו שם אחר, כי בתחילה היה נק' נקודות דס"ג, ועתה שנתקנו, נקרא שם ב"ן, שהוא בכל מקום נוק' משם מ"ה כנודע. והענין, כי שם ס"ג הוא כולל טעמים ונקודות ואותיות כו', אך כאשר אלו הנקודות דס"ג הם לבדם, נעשים נוק' אל שם מ"ה, ואז בהכרח שיהיה בהם כל הד' בחי', שהם טעמים ונקודות כו', להתחבר עם שם מ"ה, שג"כ יש בו כל הד' בחינות, לכן קורא לה עתה שם חדש, שהוא שם ב"ן, וע"י חיבור שם מ"ה עם שם ב"ן, נתקנו כל המלכים דס"ג, ונעשו נוק' אל המ"ה, ונקר' ב"ן. ויען שנעשו בחי' נוקבא, נק' מלכים מלשון מלכות, שהיא שם ב"ן, והבן זה, והנה כל אלו הבירורין והתיקונים היו ע"י עבורים, כמ"ש בע"ה בפרק הבא.