זהר

ו) זהר, רזא דא בראשית, קדמאה דכלא שמיה, אהיה, שמא קדישא גליפא בסטרוי, אלהים גליפא בעיטרא. אש"ר, היכלא טמיר וגניז, שריאותא דרזא דראשית, אשר, ראש דנפיק מראשית.

פירוש הסולם

ו) זהר רזא דא בראשית, קדמאה דכלא שמיה: זהר, שהוא א"א ה"ס בראשית, כי ראשון אל הכל שמו. אחר שפירש הכתוב ​בראשית ברא אלהים בדרך כלל על א"א שהאציל לישסו"ת הנקרא אלהים, חוזר לבאר הדברים בדרך פרט. ואומר שהמלה בראשית היא שם קדוש, והוא השם של א"א, ששמו ראשון אל הכל כנ"ל, שבסוד המוחין דזהר הרקיע, נבחן א"א שהוא ראשית הכל, מטעם, שהוא הפרצוף הראשון המתוקן בסוד נקודה קדמאה, שה"ס המפתחא (כנ"ל בדף ו' ד"ה בתר ההיא נקודה, ע"ש) אהיה שמא קדישא גליפא בסטרוי השם הקדוש אהיה, חקוק בצדדיו, של א"א, וה"ס או"א עלאין המלבישים בימין ושמאל של א"א עד החזה, שהם סוד השם אהיה. והם תמיד בבחינת אוירא דכיא, כי הי' והם תמיד בבחינת אוירא דכיא, כי האויר שלהם לעולם. ואלו המוחין דזהר הרקיע אינם נמצא בהם. אלהים גליפא בעיטרא השם אלהים חקוק בעטרה. עטרה פירושו מוחין דג"ר, בסו"ה ​צאינה וראינה וגו' בעטרה שעטרה לו אמו וגו' (שה"ש ג') ואומר שהשם אלהים דהיינו ישסו"ת הנקרא אלהים כנ"ל, הוא חקוק בא"א בבחינת עטרה, דהיינו במוחין דג"ר.
וסובב על ביאור השמות אהיה אשר אהיה. ואומר שאהיה ראשון ה"ס או"א עלאין שהם חקוקים ורשומים בצדדיו דא"א, שהם סוד אוירא דכיא, ולא אתיידע כנ"ל. והשם אלהים הוא חקוק בא"א בבחינת ג"ר בסוד זהר הרקיע. שהוא ישסו"ת כנ"ל. וה"ס אשר היכלא טמיר וגניז, שריאותא דרזא דראשית, אשר הוא היכל נסתר וגנוז, והוא התחלת גילוי של סוד בראשית. פירוש כי השם אלהים, ה"ס אשר, שבאהיה אשר אהיה, באופן שאהיה הראשון ה"ס או"א עלאין, ואשר, ה"ס ישסו"ת הנקרא אלהים. שהוא היכל נסתר וגנוז, דהיינו בעת קטנות, והוא התחלת גילוי של סוד בראשית, שבישסו"ת התחלת הגילוי דמוחין דזהר הרקיע מא"א שה"ס ראשית. אשר ראש דנפיק מראשית, המלה אשר, היא אותיות ראש אלא בסדר הפוך. שהר' שהיא לראשונה בראש, היא לאחרונה בהמלה אשר.שזה יורה שהוא ראש שיצא מראשית שהוא א"א, וע"כ יצא מבחינת ראש, ונעשה לבחינת גוף בלי ראש.
באור הדברים, כי נתבאר, שבכדי להאציל לישסו"ת, נתכסה ונתעלם א"א בדומה ללזרעא דמשי, שעשה מקודם אותו התקון, דעלית המלכות למקום בינה, בפרצופו עצמו, בכדי להאציל במדה זו את ישסו"ת. ולפיכך, נתקן א"א רק בב' ספירות כתר חכמה בראשו, והבינה שלו יצאה לחוץ מראש, ויצאה למדרגת גוף. וספירת בינה הזו נתקנה ממנה ב' הפרצופין או"א וישסו"ת, מהג"ר שלה נתקנו או"א עלאין ומהו"ק שלה נתקנו ישסו"ת. ולפיכך נשארו או"א בבחינת ראש תמיד, אע"פ שהם רק בחינת חסדים בלבד, כי הג"ר דבינה אינן מקבלות חכמה אפילו כשהן בראש, ולפיכך אינם מרגישים שום שינוי בהיותם מחוץ להראש. משא"כ ישסו"ת שהם בחינת ז"ת דבינה דא"א, שדרכן לקבל חכמה, הרי נתמעטו מקבלת חכמה, מסבת יציאת בינה דא"א לגוף, ונבחנים משום זה לבחינת גוף בחוסר ראש. (ועי' לעיל בהקדמת הזוהר דף ל"ג אות כ"ח בד"ה דאית, ובמראות הסולם דף י"ב ד"ה ונודע, שנתבאר זה באורך).
וזה אמרו אשר, ראש דנפיק מראשית, המלה אשר שסדר אותיותיה מהופך מהצירוף ראש, יורה שהיתה בראש דא"א, אלא שיצאה ממנו, והיינו ישסו"ת שה"ס בינה דא"א שיצאה מראש לגוף. וע"כ אותיות אשר כמו ראש, ומה שנתהפך הסדר, הוא מחמת יציאתו מראש דבראשית, שהוא ראש דא"א.