זהר

ו) ודינא הוא בתרין גוונין, דהא לא דיינין ליה לבר נש, על בישין דאיהו עתיד וזמין למעבד, דכתיב כי שמע אלהים וגו' באשר הוא שם. ולא תימא, דדנין ליה על טבין דעביד לחוד, אלא לאוטבא ליה על אינון טבין דהשתא, כמה דאתמר, ודנין ליה על זכיין דאיהו זמין למעבד, ובגינייהו אשתזיב, אע"ג דאיהו השתא חייבא. בגין דקב"ה עביד טיבו, עם כל בריין, וכל ארחוי דאיהו עביד, לאוטבא לכלא, ולא דאין לב"נ, על בישין דאיהו זמין למעבד, ובג"כ אתדן ב"נ, קמי קב"ה.

פירוש הסולם

ו) ודינא הוא וכו': והדין הוא בשני דרכים. כי לא דנים האדם על הרע שהוא עתיד ונועד לעשות, שכתוב ​כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם. ולא על העתיד. ואל תאמר, שכן דנים האדם רק על הטוב שכבר עשה, בלבד, אלא שמטיבים לאדם על הטוב של עתה כמו שאמרו, ודנים אותו על הזכיות שהוא עתיד לעשות שהוא נצל בשבילם אע"פ שהוא עתה רשע, כמו שאמרו. משום שהקב"ה עושה טוב עם כל הבריות, וכל דבריו שעושה הוא רק להטיב לכל, וע"כ, אינו דן האדם על הרע שעתיד לעשות. וע"כ נדון האדם לפני הקב"ה שיודע העתידות. פירוש. כי הביא המאמר הזה אשר האדם נדון בכל לילה, כדי לבאר מה שאמר לעיל על יונה שיצאה נשמתו ונדון לפני הקב"ה, ולפיכך מסיים המאמר ובגין כך אתדן בר נש קמי קב"ה. שסובב על מה שאמר על יונה, כמבואר.