זהר

ו) ויעש אלהי״ם את הרקיע ויבדל וכו', הכא לית מיא מסטרא דמסאבו, אלא מיין מסטרא דשמאלא הוו בעאן לאתגברא, ומיין מסטרא דימינא הוו בעאן לאסתלקא עלייהו, עד דאלין אמרין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, ואלין אמרין אנן בעינן למהוי קדם מלכא, עד דאתא עמודא דאמצעיתא ואעיל שלם בינייהו, וקשיר לון ואתעביד שקל בינייהו, ודא מחלוקת לשם שמים, כגון לאה ורחל, דדא בעא לאתחברא בבעלה, ודא בעא לאתחברא בבעלה, ונטיל לון יעקב וקשיר לון ביה לתרוייהו, בגין דהוה קא מחשבת לאה בלבה אם יעקב נטיל לאחתי נטיל לי עשו חייבא, והכי קא חשיבת רחל כגוונא דא, בגין דא קודשא בריך הוא יהיב לון ליעקב תרוייהו, ושזיב לון מההוא חייבא, ואתחברו בצדיקא.

תרגום

ו) ​ויעש אלקים את הרקיע ויבדל וכו׳. כאן אין מים מצד הטומאה, אלא מים מצד השמאל היו רוצים להתגבר, ומים מצד הימין היו רוצים לעלות עליהם. עד שאלו אומרים אנחנו רוצים להיות לפני המלך, ואלו אומרים אנחנו רוצים להיות לפני המלך. עד שבא עמוד האמצעי והכניס שלום ביניהם, וקשר אותם ונעשה שקל (נ״א שלום) ביניהם. וזוהי מחלוקת לשם שמים, כגון לאה ורחל, שזו רצתה להתחבר בבעלה, וזו רצתה להתחבר בבעלה, ולקח אותן יעקב וקשר אותו בו את שתיהן. מפני שהיתה מחשבת לאה בלבה אם יעקב לוקח את אחותי לוקח אותי עשו הרשע. וכך חשבה רחל כמו כן. משום כך הקדוש ברוך הוא נתן אותן ליעקב שתיהן, והציל אותן מאותו רשע והתחברו בצדיק.