פירוש הסולם
ו)
וכרוזא קרי בחיל וכו': וכרוז יוצא וקורא בכח ואומר, לכם גבורים הקדושים, למי שבכם, שהכניס רוח באזניו לשמוע, ועיניו פקוחות לראות, ולבו פתוח לדעת. ומכח כרוז הזה מתעוררים הצדיקים לקום משנתם, ולעסוק בתורה, כמו שמסיים להלן
באות ט' וממשיכים את קו האמצעי.
פירוש. אזנים ה"ס בינה, והאור שלהם נקרא שמיעה. עינים ה"ס חכמה, והאור שלהם נקרא ראיה. ובלילה העינים סתומות, כי מפני הדינים אינן יכולות להאיר. ובחצות לילה כשמגיע הארת השמאל מאמא, שה"ס הארת החכמה מנקודת השורק שבאמא, אע"פ שכבר יש שם כח הראיה, מכל מקום עדיין אי אפשר לפקוח את העינים, כי עוד חסר אור החסדים ואין החכמה מאירה בלי חסדים. ואז הצדיקים מתעוררים לקום ולעסוק בתורה ולהעלות מ"ן לזו"ן, ואז עולה ז"א גם הוא למ"ן לב' הקוין הנמשכים שם מב' הנקודות חולם שורק שבבינה, וקומת חסדים נמשכת על מסך דז"א המכריע בין ב' הקוין, והם נכללים זה בזה והחכמה שבשמאל מתלבשת בהחסדים שבימין ויכולה להאיר, ואז נפקחות העינים, וז"ש
מאן מנכון דעייל רוחא באודנוי, כי רוחא ה"ס קו אמצעי שהוא ז"א, אשר הצדיקים בעסק התורה הם מעלים מ"ן ומכניסים הרוח, שהוא ז"א, אל האזנים שהם ב' קוין שבבינה, והחכמה שבשמאל מתלבשת שם על ידו בהחסדים שבימין כנ"ל, ואז
ועינוי פקחין למחמי, כי העינים שה"ס החכמה נפקחו לראות, כי אחר שנתלבשו בחסדים הן יכולות להאיר. וקו האמצעי נקרא דעת, ואז נעשו ג' הקוין הללו לחכמה בינה דעת בבינה, ומשם נמשכים לחב"ד דזו"ן, ומשם לחב"ד דנשמות הצדיקים, שכל אלו המוחין יצאו על ידי עסק תורתם. ודעת הזה שה"ס קו המכריע בחו"ב של ראש, מתהפך ומאיר מלמעלה למטה אל הגוף. וז"ש
ולביה פתוח למנדע, כי דעת שבראש מתפשט למטה וממלא את הלב וכל הגוף. וז"ס הכרוז שמגיע בחצות לילה, דהיינו בעת התחלת הארת קו השמאל מנקודת השורק, אל הצדיקים שיעלו מ"ן להמשכת קו אמצעי. ומ"ש
קרא בחיל, היינו להיותו בסתימת הדינין של נקודת השורק וע"כ נבחן אז, שיוצא בכח גדול, וקורא אל הצדיקים לתקנו. ולפנינו מבאר סדר המשכת ג' הקוין הנ"ל, מבינה לז"א, ומז"א לנוקבא, ומנוקבא לנשמות הצדיקים.
בשעתא דרוחא דכל רוחין: בשעה שרוח השורשי לכל הרוחות, מרים מתיקות הנשמה, ומשם יוצא קול השרשי לכל הקולות, הכחות מתפזרים לארבע רוחות העולם. פירוש. ז"א העולה ומכריע בין ב' הקוין שבבינה, כנ"ל בדיבור הסמוך, נקרא
רוחא דכל רוחין, להיותו קו אמצעי השורשי, שממנו נמשכים קוין אמצעים לכל המדרגות. נשמה היינו בינה, כי אור הבינה נקרא נשמה. ואחר שהרוח, שהוא ז"א עלה לאודנין שה"ס בינה והכריע בין ב' הקוין שבה, נעשה
הרוח, לבחינת
קול הנשמע, שפירושו שמקודם הכרעת הרוח לא היו נשמעים בבינה, המכונה אזנים, שום אורות, והרוח, פעל בהם השמיעה, כי על ידו נשלמו ומאירים לחוץ. וז"ש
בשעתא דרוחא דכל רוחין ארים בסימו דנשמתא, בשעה שז"א עלה לבינה, והרים שם המתיקות של אורות הבינה הנקראים נשמה, דהיינו שגילה שם ג' קוין חב"ד, כנ"ל בדיבור הסמוך,
ומתמן נפיק קלא דקליא, אחר שהרוח גילה ג' הקוין ונעשה קול כנ"ל, הוא יוצא משם ונעשה שורש לכל הקולות, כי יוצא ומתפשט למטה. וז"ש
חילין אתבדר לארבע סטרי עלמא, כחותיו מתפשטים ומתפזרים לד' רוחות העולם. דהיינו לז"א ונוקבא שמתחת הבינה. כי דרום צפון מזרח ה"ס ז"א. ומערב ה"ס הנוקבא.
