זהר

ו) זקף עינוי, וחמי למלאך המות קאים קמיה, וסייפיה שליפא בידיה, קסטר בקטרין, בקוטמא דההוא בר נש. ולית לה לנפשא קשיו בכלא, כפרישו דילה מן גופא. ובר נש לא מית, עד דחמי לשכינתא, ומגו סגיאות תיאובתא דשכינתא, נפשא נפקת לקבלא לשכינתא. בתר דנפקא, מאן איהי נפשא דאתדבק בה ותתקבל בגווה והא אוקמוה להני מלי.

פירוש הסולם

ו) זקף עינוי וחמי וכו׳: נושא עיניו, ורואה את מלאך המות עומד לפניו, וחרבו שלופה בידו, המחבל והשליט בשבירת אדם ההוא. ואין דבר קשה לנפש כמו הפרידה שלה מן הגוף. והאדם אינו מת עד שרואה את השכינה, ומרוב התשוקה אל השכינה, יוצאת הנפש מן הגוף, לקבל השכינה. אחר שהנפש יצאה מן הגוף, מי היא הנפש היכולה להתדבק בשכינה, ולהתקבל בתוכה. וכבר העמידו דברים האלו. קסטר, פירושו שוטר ומחבל המעניש, מלשון ראהו קסדר אחד (שבת מט.) קטרין, פירוש מושל, שליט. כמו, מסרוהו לקטרון וחבשו. (תוספתא סוטה י״ד) קוטמא, פירושו שבירה. מלשון קוטמו ומריח בו (ביצה לג:).