זהר

ו) ואמר ר׳׳ש, הא אתמר, דכתיב, אדם ובהמה תושיע יי׳. והכי סלקא רזא דאדם, מסטרא דאדם. בהמה, מסטרא דבהמה. ובגין כך כתיב אדם כי יקריב מכם. אדם ודאי, דהא קרבניה לעילא, לקשרא קשרא. ולבתר מן הבהמה. וכלא איהו בקרא, אדם ובהמה. ודא איהו רזא, דאצטריך לקרבנא אדם ובהמה, כדקאמר. תא חזי, כד ברא קב״ה עלמא, הכי עבד אדם ובהמה.

פירוש הסולם

ו) ואר״ש הא אתמר וכו׳: ואמר ר׳ שמעון, הרי למדנו. שכתוב, ​אדם ובהמה תושיע ה'. וכך עולה סוד אדם מצד אדם, ע״י הרצון והתפלה, ובהמה, מצד הבהמה, שמוקרבת על המזבח, וע״כ כתוב, ​אדם כי יקריב מכם, אדם ודאי, שזה קרבנו, מרצון ומתפלה, למעלה לקשר קשר, בסוד אדם. ואח"כ מן הבהמה, והכל הוא בכתוב, אדם ובהמה. וזה הוא סוד, שצריכים בקרבן אדם ובהמה. כמו שאמר. בוא וראה, כשברא הקב״ה את העולם עשה כך, אדם ובהמה.