פירוש הסולם
ה) וענין התחלקותה של הבינה לשתים, נעשה תכף בהבינה המקורית, שהיא בינה דא"א, כי אחר שעלתה המלכות למקום בינה דראש א"א, והבינה יצאה משום זה לחוץ מראש א"א, ונתמעטה לבחינת ו"ק בלי ראש, לא נגע מיעוט הזה בבינה עצמה דהיינו בכח"ב שלה. אלא רק במה שהיא נכללת מז"א דהיינו בהז"ת שלה. והטעם הוא, כי עצמות הבינה היא אור חסדים בלי חכמה, והמשכת הארת חכמה להחסדים כבר נבחן לעצמות הז"א (
כמ"ש בתלמוד ע"ס חלק א' דף ה ד"ה וטעם ע"ש) ולפיכך ענין יציאת הבינה מראש א"א למקום הגוף החסר מהשפעת חכמה, אינו ממעט את הבינה כלום שהרי גם בעת היותה בראש א"א אינה מקבלת שם חכמה, ולפיכך נחשבת כמו שהיא עודנה בראש א"א, ומלבשת את החכמה סתימאה שלו. אלא רק ז"א הנכלל בהבינה הזו, שהוא צריך להארת חכמה, ועתה כשהוא במקום הגוף דא"א הוא חסר משפע החכמה, הוא נתמעט בהרבה ונבחן כמו חסר ראש, דהיינו ו"ק בלי ג"ר. והוא נבחן לז"ת דבינה. הרי שמכח עלית המלכות לראש א"א, נחלקה הבינה לשתים: א) בחינת עצמותה, שהוא כח"ב שלה, שאע"פ שהיא הסדים בלי חכמה, מ"מ ג"ר גמורים נחשבים, מטעם שנבחנים כמו שעודנם בראש א"א גם עתה. ותדע שבחינה זאת נתקנת בסוד פרצוף או"א עלאין, שהם תמיד פנים בפנים בזווג דלא פסיק לעלמין. ב) בחינת ז"א הנכלל בה, שהוא כולל חג"ת נהי"מ, שלהיותו צריך להארת חכמה ואין לו, הוא נחשב לו"ק בלי ראש, ובחינה זאת נתתקנה בסוד פרצוף ישסו"ת המלביש מחזה ולמטה בא"א, ונבחן לבחינת אחורים של הבינה.
