זהר

ה) דָּבָר אַחֵר, הַנִּצָּנִים, אִלֵּין אִינּוּן אֲבָהָן, דְּעָאלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה, וְעָאלוּ בְּעָלְמָא דְּאָתֵי וְאִתְגְּנִיזוּ תַּמָּן. וּמִתַּמָּן נָפְקוּ בִּגְנִיזוּ וְאִטָּמִירוּ גוֹ נְבִיאֵי קְשׁוֹט. אִתְיְלִיד יוֹסֵף, לוְאִטָּמִירוּ בֵּיהּ. עָאל יוֹסֵף בְּאַרְעָא קַדִּישָׁא וּנְצִיב לוֹן תַּמָּן, וּכְדֵין נִרְאוּ בָאָרֶץ וְאִתְגְּלוּ תַּמָּן. וְאֵימָתַי אִתְחָזוּן, בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְגְּלֵי קֶשֶׁת בְּעָלְמָא, דְּהָא בְּשַׁעֲתָא דְּקֶשֶׁת אִתְחֲזֵי כְּדֵין אִתְגַּלְּיָין אִינּוּן. וּבְהַהִיא שַׁעֲתָא עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ עִדָּן לְקַצֵּץ חַיָּיבִין מֵעָלְמָא. אַמַּאי אִשְׁתְּזִיבוּ, בְּגִין דְּהַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, וְאִלְמָלֵא דְנִרְאוּ לָא אִשְׁתָּאֲרוּן בְּעָלְמָא, וְעָלְמָא לָא אִתְקַיָּים.

פירוש הסולם

ה) ד"א הנצנים אלין וכו' : פירוש אחר. הנצנים, אלו הם האבות שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעולם הבא, שהוא בינה, ונגנזו שם. ומשם יצאו בגניזו, ונסתרו תוך נביאי האמת. נולד יוסף ונסתרו בו. נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם, ואז נראו בארץ ונגלו שם. ומתי הם נראים. היינו בשעה שהקשת נראית בעולם. כי בשעה שהקשת נראית, אז הם מתגלים. ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע, היינו, עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה נצולו. היינו משום שהנצנים נראו בארץ. ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.
ביאור הדברים, כאן מבאר את הכתוב הנ"ל, על בחינת השגת מוחין דחיה של ז"א גופיה. ואומר, שהנצנים סובבים על חג"ת דז"א, שנק' אבהן, כי הנה"י דז"א נק' בנין, והם ב' פרצופין, הנחלקין על החזה של הז"א, כי חג"ת נק' זו"ן הגדולים, ונה"י נק' זו"ן הקטנים. וע"כ מדייק להשמיענו שהוא מז"א הגדול, וע"כ אומר, אבהן. ונק' בשם נצנים, שפירושו נטיעות, הוא, מפני שהולכים וגדלים כדרך נטיעות. שמתחילה היתה מדתם כמו נה"י, ואח"כ ביניקה נעשו חג"ת, ואח"כ בגדלות א', נעשו חב"ד של נשמה. ואח"כ בגדלות ב', נעשו חב"ד דחיה.
וז"ש דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי: הכונה היא על עיבורו של ז"א, כי בעת עיבורו הוא עולה לאו"א הנק' מחשבה ועלמא דאתי, אבא נק' מחשבה, ואמא נק' עלמא דאתי, ושם ראשית בנינו של הז"א בבחינת ג' גו ג', שפירושו שהחג"ת מלובשים תוך הנה"י. וז"ס הנטיעות כקרני חגבים היו, עקרן משם ושתלן במקום אחר והגדילו. הנטיעות הן אבהן כנ"ל, שהן חג"ת משרשן, וע"י עליתן לעיבור לחו"ב, דהיינו ששתלן במקום אחר, והשיגו שם את המלכות הממותקת הראויה למוחין לעת גדלות. הנה עי"ז גדלו לאט לאט, ע"י העיבור, אח"כ ע"י יניקה אח"כ ע"י גדלות א' ולבסוף ע"י הגדלות הב', כמו שמבאר והולך. וז"ש ומתמן נפקו בגניזו: שאחר שקבלו החג"ת כל המוחין דעיבור, הם נולדים ויוצאים מאו"א למקומם למטה, ונפקי בגניזו, כי גם אחר יציאתם מאו"א למקומם נשארו עוד בגניזו, דהיינו באור מועט.
וז"ש ואטמירו גו נביאי קשוט: כלומר, על ידי השגת מוחין דיניקה, נמשך האור המיוחד אל ספי' נה"י דז"א, הנק' נביאי קשוט, ואז נתפשטו להם החג"ת מתוך הנה"י, והשיג ו"ק, ועכ"ז הם עוד בטמירו, כי נמצאים עוד בהעלם מוחין דראש, ואין להם אלא נפש רוח בלבד. וז"ש ואטמירו גו נביאי קשוט נביאי קשוט, הם נו"ה שהשיגו על ידי היניקה, אבל אטמירו בהם, כי האור שלהם נעלם עוד ואינו נגלה. ודע שיש תמיד ערך הפוך מכלים לאורות, כי בהתחשב עם בחינת האורות, משיגים ע"י יניקה, אור דחג"ת שהוא רוח, ובהתחשב עם בחי' הכלים, משיגים ביניקה כלים דנו"ה, ואור הנפש שהיה בחג"ת, יורד בהם. וכן במוחין דגדלות שמבחי' האורות, נבחן, שהם משיגין אור דחב"ד, ומבחי' הכלים נבחן שהשיגו כלי היסוד דגדלות, כמ"ש להלן. וז"ש, אתיליד יוסף ואטמירו ביה: כי אחר תשלום המוחין דיניקה עולה ז"א לעיבור ב' למוחין דגדלות א', שע"י מוחין אלו נעשו החג"ת שלו לבחינת חב"ד וראש, ונה"י שקנה ע"י היניקה נעשו לו לחג"ת, ונולדים לו נה"י חדשים המכונים נה"י של מוחין דגדלות, ואלו נה"י מכונים בשם יוסף, שהוא יסוד דגדלות הכולל נו"ה דגדלות. וז"ש אתיליד יוסף, דהיינו היסוד דגדלות.
ואומר ואטמירו ביה, להשמיענו שעדיין אין להם לחג"ת האורות דגדלות בשלימות, ועדיין הם בהעלם, כי בגדלות א' הוא משיג רק המוחין דנשמה, שהם נבחנים עוד לבחינת אחורים אצל הז"א, וע"כ אומר ואטמירו ביה, כלומר, עוד הם בהעלם.
וז"ש, עאל יוסף בארעא קדישא ונציב לון: כי אחר מוחין דגדלות א' מתחיל הז"א לקבל מוחין דגדלות ב' שהוא מוחין דחיה, ואז ננסרת הנוקבא ממנו ונבנית לפרצוף שלם במוחין דחיה, ואז נקראת הנוקבא ארעא קדישא כי המוחין דחיה נק' קודש. והוא שאומר עאל יוסף שהוא יסוד דגדלות של הז"א בארעא קדישא שהיא הנוקבא פב"פ עם הז"א בקומה שוה. וז"ש, ונציב לון תמן: בארעא קדישא דייקא, כי אין המוחין דחיה, שה"ס חכמה, נמשכים רק בעת הזווג, שהזו"ן ברזא דאחד, והם נשארים רק ברשות הנוקבא, כי רק על ידה נמשכו בעת הזווג, וז"ש ונציב לון תמן, דהיינו בביתא דידה. והטעם כי ערך ז"א כלפי הנוק' כערך או"א עי' כלפי ישסו"ת, וע"כ אין מוחין דחיה שה"ס חכמה, נגלית אלא בנוק' שהוא בחי' ישסו"ת. וז"ש להלן וכדין נראו בארץ ואתגלו תמן כלומר, עתה נתגלו במדת הגדלות כראוי, אבל עד עתה נחשבים לטמירין ונעלמים.
ואומר עוד ואימתי אתחזון וכו'. ואין לשאול הלא כבר ביאר זאת לעיל שהם מתגלים בשעתא דעאל יוסף בארעא קדישא, דהיינו בעת הזווג, גם השמיענו שמקום ההתגלות הוא בנוקבא, וא"כ מאי שואל עוד הפעם אימתי אתחזון. הענין הוא כי גם בעת הזווג ישנן ב' הבחנות, כי יש התכללות שמאלא בימינא דהיינו בסוד ה' חסדים שבזכר, ויש התכללות ימינא בשמאלא בסוד ה' גבורות שבנוקבא. וע"כ שואל אימתי אתחזון, אם בסוד התכללות ימינא בשמאלא, אם בסוד התכללות שמאלא בימינא.
ומשיב. בשעתא דאתגלי קשת בעלמא: קשת, היא יסוד דז"א, בעלמא, הוא הנוקבא, שהיא בחינת התכללות ימינא בשמאלא בעת הזווג, בסוד את קשתי נתתי בענן וכו'. ואומר שרק מבחינה זו נמשכין המוחין העילאין. וז"ש, כדין אתגליין אינון, דהיינו רק מבחינת התכללות ימינא בשמאלא.
וז"ש, ובההיא שעתא עת הזמיר הגיע עדן לקצץ חייבין בעלמא: כלומר בעת שמתרבין הרשעים בעולם, שמחמתם נעשו אחיזה מרובה לקליפות והס"א, ע"ד שהיה בזמן דור המבול, שנמחה מחמת זה כל היקום, הנה אז אין לבני העולם תקנה אלא על ידי הגילוי של מוחין עילאין הנ"ל, שהם המוחין דחיה. כמ"ש והולך. וז"ש, אמאי אשתזיבו, בגין דהנצנים נראו: פירוש, למה בני העולם מוצלים מכליה, כמו שהיה בימי המבול, הוא משום דהנצנים נראו בארץ. כי גילוי המוחין דחיה מעביר את הקליפות מהארץ שהיא המלכות, ואינן יכולות להאחז בה עוד. שז"ס הכתוב וראיתיה לזכור ברית עולם.
וז"ש, ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא כו': יש כאן סוד גדול. כי תחלה נבנית הנוקבה בסוד ב' המאורות הגדולים, שיש לה לנוקבא קומה שוה עם ז"א, אלא שעומדת באחוריו של ז"א, שבשביל זה קטרג הירח שאין ב' מלכים משתמשים בכתר אחד, וע"כ נבחנים אלו המוחין מוחין דאחור, וכן נקראים מוחין דו"ק דנוקבא, שהם מוחין שבשעת קטנותה, כלומר מתחילת התהוותה. ואז נבחנים הזו"ן לאפי זוטרי, ונק' ינוקי רביין עולמין. אלא אחר שהיא משתלמת עם המוחין הללו, חוזרת לעיבור ב' לאו"א עילאין, ואז נבנית בנין גדול, במוחין דפב"פ עם הז"א. ואז הם נק' אפי רברבי, ונודע, שאין שינוי או העדר ברוחני, ואלו המוחין דאחור, אפי זוטרי, נשארים בה גם בעת המוחין דגדלות. ולא עוד אלא שסבת המשכת המוחין דחיה הנ"ל הם בעיקר בכלים דמוחין דאחור בסוד אפי זוטרי. וז"ש, ואלמלא דנראו לא אשתארון בעלמא כלומר, דאלמלא דנראו בנוקבא אותם הנצנים כבר מזמן בעת קטנותה, דהיינו בבנין האחורים שלה כנ"ל, הנה לא אשתארון בה המוחין דחיה גם בעת גדלות, כי לא היו לה כלים במה לקבלם.