תוכן

ה. כשבארנו את דרושי האר"י ז"ל, היה לנו החוב להדגיש בעיקר שאין סוף ב"ה וא"ק ואצילות הם בחינת הארתו, ולא עצמותו ממש, כדי שלא יבואו המתחילים להגשים ח"ו בעניני אורות וכלים הנראים בהם.
ועתה כשנבא לבאר ספר הכונות, יש יראה הפוכה, שלא יבואו להפריש בין הארתו לעצמותו, ולא יבינו להמשיך הכל מעצמותו יתברך, על כן נדגיש כאן בעיקר שהם עצמותו ית', ושניהם אמת, כמ"ש לעיל.
וזה מובן במלה אחת, כי כלפי מהותו ית', גם הארתו ית' שבבי"ע הוא גם כן במנוחה מוחלטת כמו עצמותו, וכל ההבחן של הארתו בגדר התנועה, הוא יחס משותף המוכן לתפיסתינו דוקא, אע"פ שאינו כן כלפי מהותו, כי אין לנו השגה רק במקרים כמו שהכין אותנו השי"ת.
ושורש כל הדברים האלה הוא, כי אין כלי מתחיל אלא בבינה, ששם מתחיל כח נאצל והתגברותו, ועל כן, א"ק ואצילות שהם כתר חכמה אין עוד שם מדת כלי ויחס של נאצל, רק מעולם הבריאה ששם בינה מקננא, משם מתחיל מדת כלי, ועמו גם יחס משותף שנקרא הארה.