תוכן

ה. והנה הפשטנים מתמיהים על הביטויים המדומים ממקרי הגוף, הנמצאים בספר הזוהר, באלקיות, ובאים בטענה גדולה: כי אפילו אם יש ליַשֵב בכל דבר ולהפשיטו מדימוים של מקרי הגוף, מכל מקום מוטב היה לו לדבר בלשון המותאמת לאלקיות, ולא יהיו קושיות ולא יהיו תירוצים.
והם אינם משימים על לבם, שבפשטי הכתובים שבתורה נמצאים קושיות יותר חריפות ויותר חמורות ממה שנמצא בספר הזוהר, למשל: כי פעם כתוב השם א-ל, ופעם השם אלקים. וכן ויעל ה' וירד ה', ויחר אף ה' בהם וילך, וכמוהו רבות, שאין ראוי להאריך בכגון זה. אמנם יש תירוץ על כל זה, דהיינו "דברה תורה כלשון בני אדם". ועכ"ז נשארה אותה הקושיה שמקשים על דברי הזוהר: למה לי הקושיות, ולמה לי התירוצים. ומוטב היה שהתורה תדבר בלשון מותאם שלא ימצא בה הקושיות הללו.