תוכן

ה) וגם בר"ח, אע"פ שאין עולין למעלה ממקום אצילותן, מכ"מ שפע כ"ע כנ"ל, יורד להם דרך המדרגות, בתפלת המוסף, והוא גדול מהנחת תפילין, והבן כל זה, כי בזה תבין מפני מה לא הותר מלאכת אוכל נפש בשבת, ובי"ט מותר, ובחה"מ מותר דבר האבד, ובר"ח אין בו איסור מלאכה כלל. וזהו: כי המלאכה מורה על הקליפות, בסוד העשייה, ששת ימי המעשה, והנה בשבת המלך והמלכה כולם נכנסים אל הקודש פנימה, ואין מהם דבר בספירות הבנין, ואז הוא השבתת הקליפה לגמרי, לפיכך נאסר בכל מין מלאכה. אמנם ביום טוב, קצותיהן למטה בספירות ששם שולטת ומגיע יד הקליפה, אבל נתעלו, כי חג"ת חזרו במקום חב"ד, וחב"ד בחיק אביהם, ונה"י במקום חג"ת, ולפיכך נאסרו מלאכת עבודה, כי אין שליטת הקליפה במקום חג"ת, אמנם יש להם יניקה חיות משם להחיות נפשם, והנה השליטה בסוד מלאכת עבודה שהוא הנה"י, כי מהם יגיע להם הממשלה לשלוט על הטהרה, ולהעבירה, ולהיות ישראל משועבדים לקליפה, כמו עתה בזמן הגלות, שאנו משועבדים מצד הוד, כמ"ש והודי נהפך עלי למשחית, כל היום דוה. וגם סמא"ל נגע ליעקב מצד הירך, והם נצח הוד בתי בראי, שמהם מגיע ממשלה לחיצונים, והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפות כנודע. אבל בגופא שהם סוד חג"ת, אין להם מהם ממשלה ושליטה כלל, אלא חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתן הקבוע, ולהיותן נכנעים לטהרה, נמשך להם מיסוד חג"ת, ולפיכך מלאכת אוכל נפש הותרה.