תוכן

ה) תפלת ערבית היא דינא רפיא, ולכן יש בה ק"ש בברכותיה, משא"כ בתפלת מנחה שהיא דינא קשיא. והנה ק"ש עם ברכותיה, הם בהיכלי הבריאה, אך יצירה ועשיה אין כאן, כדי שלא יתעוררו הקליפין דיצירה ועשיה ועכ"ז אף בבריאה שהוא מקום גבוה, ואין שם כ"כ פחד מהקליפות, עכ"ז אין אנו מזכירין רק היכלי הרחמים בלבד, שהם: ברכה ראשונה בהיכל לבנת הספיר שהוא יסוד כנודע וע"כ אנו אומרים בברכה זו, המבדיל בין יום ובין לילה, כי היסוד הוא הרקיע המבדיל בין מים למים. גם אנו אומרים, ה' צבאות שמו, כי היסוד נקרא ה' צבאות, כי הוא הוי"ה הכולל לשני הצבאות, שהם נו"ה עמו. ואחר כך אהבת עולם, שהוא היכל אהבה. ואחר כך אמת ואמונה שהוא היכל הרצון. ואחר כך השכיבנו, בהיכל קדש הקדשים, שהיא מטה עליונה, ולכן אנו אומרים בה, ופרוש עלינו סוכת שלומך, בסוד הנה מטתו שלשלמה. וע"כ בלילה, שאז הזכר יורד מן האצילות אל הבריאה כמו שיתבאר, ומזדווג עמה במטה זו, שהיא היכל קדש הקדשים דבריאה, ע"כ אנו אומרים השכיבנו. משא"כ בשחרית, שאז היא עולה מן הבריאה אל אצילות, ושם מזדווגת עמו.